אני חושב שזו סוף הדרך עבורי
: אני לא מצליח לעמוד בלחץ שמסביב עוד
: משנת 2006 אני במצוקה ומרגיש לבד למרות כל האנשים מסבבי
לא מזמן היה ירי על שדרות שובל אני מוצא את עצמי לעוס וכבוי… וככה זה כבר 20 שנים.
שיחות וכדורים, שינה אין סופית עמוסה הסיוטים חוזרים. התעייפתי….
אני מביט על האוקסי שצברתי במשך הזמן וחושב,.. זה הרגע. לא יותר.
אבל אני מפחד. אני לא יודע מה יש מעבר לים החיים. אני רק מנחש שגרוע יותר לא יהיה שם. הגיהנום האמתי שאני עובר נמצא כאן.
תזכרו אותי.