יצאתי ממקלחת חמה ומפנקת.
אדי החום נודפים מגופי.
אני נוטל קרם גוף "ומעשיר" את עורי.
לא פוסח כל אף איבר. משקיע את כל כולי בעיסוי עדין ומרגיע.
ואז זה מכה בי. למה לעזאזל אני לא מטפח את נפשי כמו את גופי?
למה אני מקדיש כמעט כל יום לחיטוב עצמי? מדוע אני מפנה זמן לשחייה של קילומטרים גם בחורף, ובורח מלבתבונן אל תוך עצמי?
דמעות נוזלות ממני. אני עומד עירום מול המראה וממנה ניבטת לעברי דמות של גבר חזק, חטוב ובנוי לתלפיות שבוכה כמו ילדה קטנה.
כל העוצמה החיצונית נמוגה אל מול החולשה הפנימית.
כל המסיכות שעטיתי היום- בעבודה, במפגשים עסקיים, עם חברי