א Edit צבע אדום הצבע האדום הזה גומר לי תצורה. שק באיגרוף גבר ניתק מהתקרה. יוצא לריצה קצרה ואז מנוחה והדופק לא יורד עדיין במצוקה. רוצים לעזור לי אבל ביני לבינך יש חומה שגורמת לברלין להיראות קטנה. תחשוב טוב, תחשוב חיובי ואם רק יכולתי לא לחשוב שזה מעל יכולתי. שעה באמבטיה עם נר ריחני. יוצא אוכל את הקיצוץ של אחותי. מרגיש מלא בהכרת התודה איך שהם ניקו לי את הדירה… סוף סוף רואים את הריצה ונראה לי שהרצל העקביש מסוג אלמנה אדומה עבר דירה. מפזר קצת לחם יבש בגינה אולי תנחת כאן איזו יונה. ובכל זאת שקט כאן ורועש בפנים. מנסה איזו מדיטציה שלא מצליחה יותר מדקה. הראש עעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה תוכן שליחה 6 תגובות צבע אדום תוכן<p>הצבע האדום הזה גומר לי תצורה.</p> <p>שק באיגרוף גבר ניתק מהתקרה.</p> <p>יוצא לריצה קצרה ואז מנוחה והדופק לא יורד עדיין במצוקה.</p> <p>רוצים לעזור לי אבל ביני לבינך יש חומה שגורמת לברלין להיראות קטנה.</p> <p>תחשוב טוב, תחשוב חיובי ואם רק יכולתי לא לחשוב שזה מעל יכולתי.</p> <p>שעה באמבטיה עם נר ריחני. יוצא אוכל את הקיצוץ של אחותי. מרגיש מלא בהכרת התודה איך שהם ניקו לי את הדירה… סוף סוף רואים את הריצה ונראה לי שהרצל העקביש מסוג אלמנה אדומה עבר דירה.</p> <p>מפזר קצת לחם יבש בגינה אולי תנחת כאן איזו יונה. ובכל זאת שקט כאן ורועש בפנים. מנסה איזו מדיטציה שלא מצליחה יותר מדקה. הראש עמוס השטויות ישנות ועוד בוחר במחשבות עתיקות.</p> <p></p> <p>אני אומר "דוק אני חולה" אבל הוא מחפש סימנים במקום אחר.</p> <p></p> <p>איציק שרף את עצמו, יוני ירה בראשו, גוטליו הלך במסוקים, הראל הטווס היפה טס ולא נשמע קולו יותר. יש עוד ילד שישב איתי באכזרית פגשתי את אחותו אחרי חמש שנים, היא עוד בוכה ואני איתה. איך אני יכול להגיד לה שהם קברו ארון ריק רק עם בגדים מדממים.</p> <p>הכי חזק זה הריח שלא מתנדף.</p> <p>אחרי הפיצוץ כבר לא ראיתי כלום אבל עוד שמעתי את הצעיר מבקש מקודקוד ציפורים כי יש 3 פרחים. בין לבין אני נעלם אל השחור וחוזר אל הלבן הבוהק… והצעיר כבר צועק "שאלוהים לא יסלח לכם!"</p> <p>מ96 ועד 06 שירותי רק בלבנון. היום השחור הזה שהפרסי ביקש שהירוקים היכנסו באור יום. 10 שנים בלבנון ומעולם לא פעלתי באור יום אפילו לא פעם אחת. והנה מגיע הלבן ושולט על הירוק, מה בכלל הוא יודע על מלחמות קרקעיות… טיס בתחת שלי. הבן זונה דפק אותנו על יבש. מקבלי פקודה "נוענועה" ואמרתי לסגן זה הולך להיות מבול של צרות. ב91 הכללי אני שומע שתיווחו את האלכסדרונים וישר הבנתי שיש מלוכלך שצופה באנו מבפנים. נותן פקודת מיסוך והישר לפנים אמרתי לגבי מצוות שני נשאר על חצי יחד עם הערפל אבל הדרך מובילה אל הגיא שבסופו עמק חשוף ל10 קליקים לכל כיוון. הרחתי את זה בא ראיתי את זה בא, בהתחלה שפשופים של נקל ואז ה82 התישבה עלינו. הייתי צריך להיכנס ומבפנים הראות רחוקה מקסימליות, והנה הזריקה שידעתי שתגיע… את הסאגר הישן זהיתי בפגיעה והטנק הפותח קיבל נשיקה ראשונה. המטק מציץ ומקבל 762 לצוואר הוא נעמד באמצע הציר תוקע את כולם. הקשר קורא לאיגוף עצמי וחילוץ תחת מיסוך, הכלב שלי נובח " פרוק פרוק כי כאן זה מוות בטוח." פותח את המטל ומציץ יש שני גפרורים שרצים בכיוונים מנוגדים. עולה מול שלומי מבקש עיניים תוך כדי שמרגיע את הצעירים. ואז קיבלנו אנחנו נשיקה מ rpg הדלת האחורית עפה כאילו היא מזכוכית, הרגשתי דחיפה חזקה ועפתי והתגלגלתי עד שנעצרתי בשיח קוצני. צעקתי מספרי ברזל תוך כדי שמנסה לא להתעלף, שרקתי ללורד והבנתי שהיינו 9 ונשארנו 6.</p> <p>מתחיל לקלוט את הנזק אלו שכלואים בכלי בטח כבר רוקדים עם אלוהים, מחפש את הקשר על צווארי ורק אז קולט שהזדיינה לי יד ימיני.</p> <p>התעלפתי! החייל המנוסה ביותר בשיירה התעלף. </p> <p>עוד שמעתי קולות "דן חלוץ הבן זונה לא שולח ציפורים כי השטח מתווח חי"</p> <p>בראשי אני צועק פקודות "אריק תחבור ללבינסון תכניסו את הכוסיות על הכלי הפעיל ותחברו לשער בירנית" אבל אף אחד לא שמע אותי. הרגשתי ליקוק חוזר על הפנים ומין חמימות כזו שהשתנתי על עצמי ואז משיכה חזקה, זה לורד החצי כלב וחצי סוס. הוריד אותי מהשיחים וחובש סגול מרותם התחיל לעשות עלי קסמים. הופך אותי מצד לצד מחפש פצעים חודרים כל הצד הימני שרוף ויש חדירה בבטן ימין תחתונה. חוזר להכרה שוב נעלם. במסוק בדרך לרמבם כבר נתנו לי דם. רוצה לדבר אבל כולם עסוקים במזעור נזקים עכשיו הם על קרקע בוערת במלוא מובן המילה.</p> <p>שאלתי איפה הכלב והתעלפתי.</p> <p>חזרתי להכרה חלקית במנחת הניחו עלי דגל ישראל כדי שלא יצלמו את ערוותי.</p> <p>תחושת הזמן אבדה לחלוטין. בש<span style="text-align: var(--bs-body-text-align);">מאלי אחזתי ברופא בקושי… הרגשתי שהלב עוצר והקור משטלת שאלתי כמה הגיעו ולפני שקיבלתי תשובה נעלמתי לי לגמרי.</span></p> <p>אחרי שבועיים העירו אותי. צרחתי מכאבים והרדימו אותי… ככה כמעט חצי שנה. ראש נפוח כמו אבטיח זה לא טוב.</p> <p>לבסוף העירו אותי אבל השאירו אותי על מצב מטושטש.</p> <p>לא הבנתי את המילים ולא היו לי מחשבות בכלל. רק הרגשתי שנוגעים בי כאן ושם וגם קצת שם וכאן…מזרימים לי חשמל דרך מחט בגודל של עץ ועוד לא הבנתי מי אני ומי הם… כמו תינוק. כמו תינוק. נרדם שעתיים ומתעורר צועק שוב נרדם.</p> <p>העבירו אותי למתקן 10 בתל השומר שם כל החברה מעוקץ עמדו הצדיעו שרו בחו וחיבקו ואני כמו עפיפון בלי חוט עף מצד לצד. לא הכרתי אף פרצוף לא שלהם ולא של אימי ואבי.</p> <p>חצי שנה סטלה מקפלת אותי כמו נייר אומרת זה טוב זה טוב.</p> <p>לומד לשבת בכוחות עצמי, לומד ללעוס ולבלוע, לומד מילים שידעתי פעם לומד על פנים שהערצתי לא מזמן. ואז שלומי נכנס. סגן אלוף שלומי קאני. הוא הזכרון הראשון. מתוך התרגשות יתרה צנחתי למיטה וכל העולם התחיל להסתובב.</p> <p>הזיכרון הראשון מהפציע לא אימא ולא אבא לא אח ולא אחות, שלומי הראשון.</p> <p>כמה רעל הכניסו בי.</p> <p>עוד לא ממש הבדלתי בין חלום למציאות. מתעלף כל דקה רק מהכאב של החלפת התלבושות.</p> <p>ספרתי אצבעות ובדקתי שהזיין שלי עוד במקום. בצהריים אחרי ארוחת גרבר עוף ובטטה מתוקה לימור האחות הכניסה אותי למקלחת כולי מסוחרר מתקופת והיא קראה לי גיבור.</p> <p>ושם במקלחת היה הפלד הראשון… מהתרגשות התחלתי לצעוק שמות שאני לא זוכר, היא נבהלה ובטעות שרפה לי את הצורה עם מים רותחים.</p> <p>מכאן והלאה הזיכרון שלי חזר טיפה טיפה.</p> <p></p> <p>והבנתי שחזרתי אחר מהמלחמה.</p> <p>אני כאן אבל אינני!</p> <p></p> <p></p> <p></p> <p></p> <p></p> <p></p> <p></p> <p></p> <p></p> <p></p> <p></p> <p></p> <p></p> <p></p> <p></p> <p></p> <p></p> <p></p> <p></p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה