Edit גישה שונה כבר יותר משנה וחודשיים אני בתוך זה, ואיכשהו מהרגע הראשון לא הייתי מוכנה לשמוע על ללכת לטיפול. כל פעם הדחקתי את זה. לא יודעת אם זה סתם בגלל שההכרות שלי עם פסיכולוגים דפוקה או שקשה לי לדבר על רגשות וכו עם אדם זר. לאחרונה יותר יצא לי לחשוב על זה לעומק, אבל עדיין הייתי רחוקה מזה. מסתבר שההורים שלי סגרו עם מישהי בלי שידעתי. שונאת אותם. יש לי מלא מקומות שליליים לקחת את זה. אחרי כמה דק אמרתי לעצמי שוואללה זה נתון, עכשיו אני בוחרת לאן לקחת את זה. להתעצבן על כל העולם ולהבריז מהטיפולים כל פעם, או לפחות לתת צ'אנס ורק לראות בכלל במי מדובר. היום סעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 4 תגובות גישה שונה <p>כבר יותר משנה וחודשיים אני בתוך זה, ואיכשהו מהרגע הראשון לא הייתי מוכנה לשמוע על ללכת לטיפול. כל פעם הדחקתי את זה. לא יודעת אם זה סתם בגלל שההכרות שלי עם פסיכולוגים דפוקה או שקשה לי לדבר על רגשות וכו עם אדם זר. לאחרונה יותר יצא לי לחשוב על זה לעומק, אבל עדיין הייתי רחוקה מזה. <br />מסתבר שההורים שלי סגרו עם מישהי בלי שידעתי. שונאת אותם. יש לי מלא מקומות שליליים לקחת את זה. <br />אחרי כמה דק אמרתי לעצמי שוואללה זה נתון, עכשיו אני בוחרת לאן לקחת את זה. להתעצבן על כל העולם ולהבריז מהטיפולים כל פעם, או לפחות לתת צ'אנס ורק לראות בכלל במי מדובר.</p> <p>היום סיפרתי למדריכה שלי שממש מלווה אותי בהמון דברים והיא כמעט בכתה מאושר שסופסוף משהו בי זז. למרות שאני שואלת את עצמי אם זה באמת משהו בי זז או שזה כי ההורים שלי פחות או יותר קבעו לי עובדה. אבל בעצם אני יודעת שאם לא הייתי רוצה הייתי מעיפה את ההורים שלי ברגע ואולי משהו בהסתכלות שלי טיפה השתנה ברגע הזה.</p> <p>אני לא יודעת מה הולך להיות, אני מפחדת, אני לא יודעת בכלל אם אני בנויה לזה, החיים בזבל באותה מידה, ואני לא יודעת אם בכלל יש בי את הכוחות רק לחשוב על לנסות טיפה להרים את עצמי מעפר הזה. אבל מה שכן אני יודעת – שאני לא רוצה שהחיים שלי יראו כמו שהם נראים עכשיו.</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה