הילה23

היי. רק שאלה, איזה רפואה משלימה מומלצת לסובלים מהפרעות אכילה ? יש כזו בכלל ?
זה ממש לא במקום. אני רוצה בנוסף ... הכאבים בגוף הורגים, העצבות, החולשה, העצבנות והלחץ. אני מחפשת משהו שירגיע את הנפש ויירפה את הגוף. אני כנראה גם מתאשפזת בקרוב מאוד ..

שבוע וחצי בחוץ .. רק שבוע וחצי
לא האמנתי. באמת שלא האמנתי שאני כל כך אצמצם ככה. ידעתי שאני לא יאכל אותו הדבר . אבל לא ברמה הזאת. אמא ואבא רוצים שאנסה ללכת לרופאה שעושה היפנוזה. אני מפחדת.
וגם לקבוע אינטייק להדסה כי אומרים שזה לוקח זמן. אני לא יודעת. נראה מחר מה יגידו במרפאה. מה יהיה השקילה ומה תגיד הדיאטנית... לא יודעת.. הכל קשה לי מאוד..
מבולבלת כלכך. אולי ההורים סתם מגזימים.
מתסכל אותי שיש בנות שבמשקל יותר נמוך משלי ולא באשפוז . מביך אותי ללכת לאינטייק בכלל... אני במצב פיזית בסדר. פשוט התנהלות ומחשבות ממש לא. אבל זה כבר תקופה של דיכאעוד...

הרבה זמן חיכיתי לזה. ייחלתי לזה והנה זה הגיע.
קורה כל כך הרבה. מרגישה שאוכלת המון ועוד מבחירה אבל מצד שני החולשה הזאת.
מצד אחד סופסוף הדחפים יכולים להתגשם.
ומצד שני אני רוצה להמשיך ולתפקד.
הסבל הוא גדול. פיזית לא מצליחה להינות מהירידות וגם אם יורדת לא
רואים את זה עדיין על הגוף לכן חייבת להמשיך.לא יכולה להיקרא חולה כל עוד המשקל בקידומת הזאת ... פשוט לא מסוגלת.
אבל הסביבה....
ואוף. העצבות הזאת, דכאון שלא מרפה.
עייפות של ניסיונות כושלים להחלמה.
רק רוצה מנוחה.
אבל גם הייצר לתפקד ולהוכיח לכולם בוער בי.
אני מבולבלת. ושמנה
כלכך כל כך שמנה. הבטן הזאתעוד...

די די די! לא יכולה יותר. פשוט די שמשהו יקרה כבר. אני לא מסוגלת יותר לסבול את זה. לא מסוגלת לראות את עצמי ככה. די למה לא מתפשרים על המינימום התקין. למה מתעקשים כל כך שאני אמשיך להיות שמנה. אם היו נותנים לי משקל יעד הגיוני אני הייתי נורמלית ולא סובלת כל כך !!! שיעזרו לי ושיבינו אותי . די אני עייפה כבר הכל רק מקשה הכל טריגר הכל מעייף הכל מתיש הכל מפיל. בעיקר אני שמנה מפגרת מטומטמת מגעילה. ענקית פשוט דוחה אני לא יודעת כמה זמן עוד אחזיק מעמד . הם לא מאפשרים לי . אני עייפה אני רוצה לשחרר ולהרפות וליפול חזק ושיעזבו אותי. אני רוצה קצת לנעוד...

די די די די! לא יכולה יותר. פשוט די שמשהו יקרה כבר. אני לא מסוגלת יותר לסבול את זה. לא מסוגלת לראות את עצמי ככה. די למה לא מתפשרים על המינימום התקין. למה מתעקשים כל כך שאני אמשיך להיות שמנה. אם היו נותנים לי משקל יעד הגיוני אני הייתי נורמלית ולא סובלת כל כך !!! שיעזרו לי ושיבינו אותי . די אני עייפה כבר הכל רק מקשה הכל טריגר הכל מעייף הכל מתיש הכל מפיל. בעיקר אני שמנה מפגרת מטומטמת מגעילה. ענקית פשוט דוחה אני לא יודעת כמה זמן עוד אחזיק מעמד . הם לא מאפשרים לי . אני עייפה אני רוצה לשחרר ולהרפות וליפול חזק ושיעזבו אותי. אני רוצה קצת לנועוד...

קשה לי. קשה לי כל כך.nאני סובלת, כל הזמן . זה לא מרפה. nוכמה שאני מוקפת בסביבה תומכת ככה אני מרגישה לבד. לבד כל הזמן עם הגוף הדוחה הזה.nאני מרגישה מזעזע. מגעילה ואשמה ומתביישת בעצמי כל הזמן. הולכת בדרך "הנכונה" אבל כל פעם שאני הולכת בדרך הזו אני מרגישה שזה בא ביחד " עלייה במשקל ועצבות"- "שמנה ועצובה" אני מרגישה שאני לא חייה אף על פי התפקוד הכל כך "חי". אני מרגישה שאני כבויה שאני רק מחכה שהזמן יחלוף ושכולם סביבי לאט לאט יירפו ואני יוכל קצת לנוח. קצת שקט. לנשום אוויר .להרפות מאכילה "נורמטיבית" קצת לרדת במשקל, להרגיש נורמלית. טיפה להפסיקעוד...

היי. אני חדשה באתר. מקווה לא להישאר פה יותר מדי זמן. אני רוצה להישאר אנונימית לחלוטין. מצד אחד אני רוצה לשתף ושתעזרו לי ומצד שני מפחדת שיהיה טריגרי לבנות פה כמו שלפעמים אני קוראת דברים שבנות כותבות וזה מאוד מגרה אותי לצאת מטיפול גם ולחזור לצמצם. לכן אני מתבלטת מה נכון...