לפני כשנתיים וחצי התחילה לי מעין הפרעה בתפיסת הגוף האנושי.
לא מדובר בדימוי גוף אלא בתפיסה בה לפתע הרגשתי את המוזרות של הגוף האנושי.
הייתי מתבונן באנשים והרבה פעמים הם היו נראים לי כמו דמויות גרוטקסיות מודבקות מסרטים מצוירים. למשל, הרגשתי כאילו הראש זה איזשהו כדור מוזר שיושב על מין חתיכת קנה סוף רעוע (הצוואר) ומועד לפורענות שם. "לא הבנתי" איך אנשים סוחבים על עצמם את "הדבר הזה". זה היה נראה לי טירוף.
את אותה תחושה חשתי כלפי הגוף שלי. מעין מוזרות גבוהה שכמו פירקה לי את האוטומטיות של המציאות והחיים, ושלחה אותי לשנתיים וחצי של דיכאון
הקהילות שלי
בלוגים שמעניינים אותי
התגיות שלי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
שלום,
לפני כשנתיים וחצי התחילה לי מעין הפרעה בתפיסת הגוף האנושי.
לא מדובר בדימוי גוף אלא בתפיסה בה לפתע הרגשתי את המוזרות של הגוף האנושי.
הייתי מתבונן באנשים והרבה פעמים הם היו נראים לי כמו דמויות גרוטקסיות מודבקות מסרטים מצוירים. למשל, הרגשתי כאילו הראש זה איזשהו כדור מוזר שיושב על מין חתיכת קנה סוף רעוע (הצוואר) ומועד לפורענות שם. "לא הבנתי" איך אנשים סוחבים על עצמם את "הדבר הזה". זה היה נראה לי טירוף.
את אותה תחושה חשתי כלפי הגוף שלי. מעין מוזרות גבוהה שכמו פירקה לי את האוטומטיות של המציאות והחיים, ושלחה אותי לשנתיים וחצי ש
-
Edit
פילוסוף רוחני אני רווק בן 52, סטודנט למדעי הרוח והחברה ואוהב לכתוב במחשב רעיונות ספרותיים, פילוסופיים, בלשניים ואחרים. אני אוהב מאד ספרות ופילוסופיה וגם מתעניין קצת בפיסיקה, במחשבים ובחקר המוח. המצאתי כמה שפות ומילונים, ועכשיו אני עובד על תכנות בינה מלאכותית. פעם כתבתי ספורים קצרים ועכשיו אני כותב הרבה מאד שירים. בזמן האחרון מנסה ללמוד לשיר, ואומרים שאני שחקן טוב. אני אוהב מאד חתולים, והמאכלים האהובים עליי הם אינסטנט פודינג שוקולד, פנקייק ועוגת גבינה אפויה. יש לי חברות רומנטית יפה עם אישה בגילי שהתחילה מידידות נפש. אני אדם מאד אוהב ומעניק, וגם מאד רוחני עם חשיבה מופשטת. את רוב היום שלי אני מבלה במחשב. יש לי מורה פרטי לפיתוח קול, ואני משתתף בחוגי יצירה וכתיבה.חבר קהילה · 24.1.2018הגוף האנושי מכיל בסיס לנפש אנושית שעליה בנויה נשמה. חשוב על עצמך ועל אנשים בתור בעלי מודעות חשובה, הבן את התודעה שלך, ועל בסיס זה בנה לך הכרה חזקה יותר לגוף שלך. הגוף גורם יציב, יש לו חיים, הוא מקיים אותנו. אהוב את הגוף שלך ואת הנפש שלך והשקע בשניהם. -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 25.1.2018אסף יקר. אני קוראת וממש מרגישה את הסבל שלך. בעניין התרופתי יש לי הרגשה שהדברים לא מוצו: ישנה משפחה שנקראת SNRI ויש גם כדור בשם מירו שיש לו יכולת הרגעה טובה. חשוב להגיע לפסיכיאטר שיודע לשלב בין תרופות. בעניין הטיפול הרגשי כדאי לנסות היפנוזה. אתה צריך מישהו שיעזור לך להתחיל לדמיין את הצוואר האנושי כמשהו עבה וחזק ביותר - צפה בסרטי סומו ואגרוף - שים לב עד כמה הצואר יכול להיות מאסיבי. האם ישנם דברים שמוציאים אותך ולו לרגע מן המחשבות האלו? סרט מצחיק? מוסיקה? -
Edit תודה אורית על התגובה. יתכן שהטיפול התרופתי לא מוצה. אני (לצערי, הייתי שמח אם זה היה אחרת) קצת חושד בטיפול הפסיכאטרי, בעיקר לגביי. מה יתנו יל הsnri שלא נתנו יל הssri? הציעו לי זיפרקסה, אבל אני מאד מהסס. אולי אשאל את זה כך: האם התרופות מסוג המעכבי סרוטונין/דופמין/נואפינפרין עושות איזשהו שינוי מהותי במוח בניגוד לקלונקס? כי אני חושב שהקלונקס בסופו של דבר די עוזר להפחית כ- 60-80 אחוז מהתחושות (ואני לוקח מינון של פחות ממיליגרם ליום). רופא המשפחה שלי אמר לי שהקולנקס הוא רק מעין מסך שלא פותר את הבעיה אלא רק מעמעם אותה, בניגוד לתרופות כג -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 27.1.2018הי יקר. השאלות שאתה שואל מצוינות ואין לי תשובות חד משמעיות. מניסיון עשיר בליווי אנשים שנוטלים תרופות פסיכיאטריות למדתי שכל אדם מגיב באופן שונה לגמרי לטיפול התרופתי וגם אותו אדם עצמו יכול להגיב באופן שונה בתקופות שונות. מעבר לכך ישנם רבים שבמעבר מתרופה לתרופה אירע שינוי דרמטי עד כדי העלמת הסימפטומים וזכייה בחיים חדשים. האם מדובר בפלסתר? לדעתי לא אבל זו רק דעתי. מנקודת ראותי לעיתים המוח משתבש מן הסיבות שלו ואיזון כימי מאפשר הפוגה שמאפשרת עבודה רגשית שלא הייתה יכולה להיעשות בלי הטיפול התרופתי. לפעמים הסבל מאי לקיחת טיפול תרופתי מביא ל -
Edit תודה אורית על רצונך הטוב וזמנך. תמיד פתוח לנסיונות חדשים, חוץ מכדורים שמשנים את המבנה של המוח שלי, דוקא משום שאף אחד לא יודע איך זה יפעל ומה תהיה התגובה לזה. אבל אחשוב על זה, ואם לא ימצא מזור בדרך אחרת, אולי אשלב את הפסיכיאטריה . שוב תודה.
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו