אלמוני עם שם

חדרו של המתאבד / ויסלבה שימבורסקה אתם מן הסתם סבורים, שהחדר היה ריק, אך היו בו שלושה כסאות עם מסעד חזק. מנורה טובה נגד החושך. מכתבה, עליה ארנק, עיתונים. בודהה שלו, ישו חרד. שבעה פילים למזל ופנקס במגרה. אתם חושבים שכתובותינו לא היו שם? אתם חושבים שחסרו ספרים, תמונות, תקליטים? אך היתה שם חצוצרה מעודדת בידים שחורות. ססקיה עם פרח קטן מלבלב. שמחה ניצוץ האלים. על המדף אודיסאוס בתנומה נוסכת חיים ככלות תלאותיו של המזמור החמישי. המורליסטים, שמות כתובים בהברות זהב על-גבי עור מעובד להפליא. לידם, מדינאים זקפו קומה. ולא בליעוד...

המחשבה שבסופו של דבר הכל אבל הכל זה כסף,היא נוראית. תפנה לטיפול פרטי, תקבל יחס כי האינטרס הוא הכסף שלך, תפנה למערכת הציבורית, יעשו לך טובה בכלל, תמתין חודשים ובסוף תקבל יחס חצי מקצועי במקרה הטוב. יצא לי להכיר לא מעט פסיכולוגים בחיי, חלקם לא בהקשר טיפולי ישיר, אני מתקשה לתאר את הטיפשות בה נתקלתי שם, שלא לדבר על חוסר אינטגריטי ואינטסרסנטיות. הכרתי פסיכולוגית קלינית שעובדת עם מטופלי קצה, האישה הזו ברגע מסויים אמרה ( במפגש חברי) שהסיבה שהיא מטפלת זה בגלל שרק כאשר היא בקליניקה עם מטופל היא מרגישה שהיא לא לבד. זה פשוט לשים ידיים על הראש, ואעוד...