הנושאים החמים

שחזור סיסמה

הזן את כתובת האימייל שבאמצעותה נרשמת ונשלח לך לינק לאיפוס סיסמה

מחשבות טורדניות

מחשבות טורדניות

אשמח לתשובה מקצועית
open

סובל מכאבי גב מתאונה לפני 20 שנה , לא חשבתי שיהווה בעיה חמורה בגידול הילדים. כרגע המתוקה בת 3 חודשים ואחרי שעתיים של טיפול - הכאב גדול.
האשה כועסת טוענת שהיא מרותקת לבית בגלל שאני לא יכול לטפל בילדה. מאשימה אותי בכאבים טוענת שאני לא מטפל בהם (קרוב לזמן הפגיעה עברתי טיפולים שלא עזרו) לא מקבלת את המצב כפי שהוא והפתרון להזריק כל החיים זריקות נגד כאבים גם לא נשמע פתרון לגיטימי. 
איך נכון להתמודד עם הקושי הזוגי וההורי אובד עצות האשמה אוכלת אותי והאישה כל הזמן רק מוסיפה אשמה.
open

הייתי מעדיפה לשמוע שאני אמיצה אפילו צודקת. אם כל הכאב אפילו סכנה (של דחייה) כשאני רוא עוול אני לא שותקת. במקביל אני מכילה וחשה חמלה. רואה את הפוגע כילד חרד שבוחר ״לנסות״ לברוח לתוך התמכרות, פגיעה עצמית, אלימות, האשמת האחר במקום להתבונן פנימה - ממש לקבל שאושרו תלוי אך ורק בעצמו ושל אשים את האחר לא משפר כלום. בעצם רק ממשיך אם לא מחזק את הטראומה. רק המבין יבין. 
open

עכשיו הבנתי למה אני לובש כובע ומפחד ללבוש כיפה. אני פוחד שיכו אותי אם
אלבש כיפה בכפר. כבר שנים אני סובל התעללות פיזית מהחברים. כשהצגתי את
עצמי כרוחני תקפו אותי, כי אנשים כאן טיפשים ולא אוהבים אנשים מעניינים
יותר. המשטרה לא רוצה לטפל והצוות הסוציאלי לא מצליח לטפל באלימות כאן.
אומרים לי חתול שורט כלב נושך, ומאיימים עליי. אני מרגיש לא מוגן.
כשלבשתי כיפה, לעגו לדתיות שלי ואמרו דברים לא יפים. התנהגות כזו יכולה
להביא כאן לאלימות. עכשיו מישהו ראה אותי מברך ועשה לי פרצוף תוקפני. פעם
אמרתי למדריכה שחשוב לי רוחנית להיות דתי, אז הבחור שנשך אותי קשה פעם
ואומר לי כל הזמן חתול שורט, ישב לידי ועשה חיוך מזלזל. ואם יגיד שוב
חתול שורט כלב נושך, ויגע בי? מפחיד לחיות פה. כשאני מנסה לפתור מריבות
בדרכי שלום, מכים אותי, שופכים עליי קפה ותוקפים אותי. אנשים כאן
בעייתיים ומטורפים. איך אתגאה בדתיות שלי וברוחניות שלי עם התנהגות איומה
כזאת? אני לא מבין למה אני צריך לחיות בפחד.
open

היי אני לא יכול יותר יש לי ocd קשה של מחשבות טורדניות חייב עזרה הציפרלקס שלפני שנתיים הייתי לוקח לא עזר לי בפסיכיאטר לפני כמה חודשים הביא לי פרוזק אבל גם כן לא עוזר לי לא יודע כבר מה לעשות שותה אלכוהול כל יום בשביל לעזור לי לחרדה אין בררה אני יודע שלטווח הארוך זה מזיק ורק מגביר את החרדות אבל אין מה לעשות ssri אולי לא עובד עלי אני לא יודע כבר מה לחשוב

אולי בנזו אפילו אבל מפחיד אותי לטווח ארוך 

אולי טריציקליים מפחד שאין דרך ואני אבוד מה שיש לי זה ocd sensorimotor כרגע לפחות משנה תצורה כל שנה בערך כרגע מיקוד יתר במצמוצים וזה ממש מפריע לי לנהל חיים תקינים באמה שקשה לי כבר כל היום חושב על האם אנשים שמים לב שאני ממצמץ אפילו שלא שמים לב כי אני ממצמץ "רגיל" לגמרי פשוט יש לי מיקוד יתר גוק שמזכיר לי כל בוקר כפיר מצמוצים כפיר מצמוצים משתגע כבר 
open
היי זה קצת ארוך.. אני נשואה+2. בילדות שלי הייתי ילדה מאוד מופנמת שקשה לה לשתף , אני זוכרת שהייתי בערך בת 6 , סבתא שלי נפטרה מסרטן ומה שאני זוכרת ממנה זה שהיא הייתה מקיאה הרבה, הדבר הזה גרם לי לפתח פחד ממחלת הסרטן וגם מלהקיא. למרות שבהמשך החיים יצא לי להקיא בלי פחד אך כנראה זה היה משהו מודחק שהתפרץ אחרי לידות. בגיל ההתגברות אני זוכרת שהייתי חווה כל מיני התקפי חרדה קטנים וזה היה בעיקר קורה לי בכל מיני דייטים או מפגשים חברתיים שהיה בהם אוכל, פתאום הייתח נתקפת פחד שמא אני יקיא, ההתקפים האלה עוברים ולא יחחסתי להם ככ חשיבות(בדיעבד ידעתי שזה התקף חרדה) בהמשך הזמן היה לי חבר לתקופה ארוכה שבכל התקופה הזו הייתה לי מחשבה טורדנית לגבי אם אני אוהבת אותו או לא , בהמשך זה התחלף למחשבה לגבי הזהות מינית שלו ופה זה גרם לי להתקף חרדה ממש קשה שבו אמא שלי לקחת אותו לפסיכולוג ופסיכיאטר שאמר שזה ocd. לקחתי כדורים 4 חודשים ואז הפסקתי על דעת עצמי , כי הרגשתי שזה עבר לי,ובאמת התגייסתי, למדתי, התחתנתי והכל עבר בלי מחשבות טורדניות או חרדות. שילדתי את הבן שלי , קיבלתי התקף חרדה בבית חולים , ממש היו לי רעידות ובחילות שעוד יותר הגבירו את החרדה, היה לי קשה לאכול ליד אנשים רק שאני לא יקיא. בכל התקופה הזאת של הגידול שלו חוויתי התקפי חרדה אך הם לא היו מפחידים בעוצמתם והרגשתי עדיין חזקה מולם, כמו שהיה שחוויתי בגיל הבגרות. שגיליתי שאני בהריון שני קיבלתי התקף חרדה בזמן שאני אוכלת, התחלתי לרעוד , היו לי בחילות, רלפקס הקאה וכו, לאחר מכן בהריון באה לי מחשבה טורדנית לראש על זה שבסוף מתים ומה זה שווה הכל, והיא ליוותה אותי כל ההריון וגם לאחר מכן, המחשבה גרמה לי להרבה חרדה. אחרי שנה מהלידה קיבלתי חיידק מעיים שגרם לי להקאות שהגביר לי את החרדות מלהקיא והגביר לי את המחשבות הטורדניות , פתאום הגיעו לי מחשבות מפחידות בכל מיני נושאים: פחד לקלל , פחד להקיא ועוד רשימה ארוכה. ממש כל פעם שהם עלו לי לראש ראיתי את זה ממש קורה מה שגרם לי להילחץ עוד יותר. עכשיו הגעתי למצב שאני כבר מפחדת לחשוב , שבטעות לא תעלה לי מחשבה מפחידה שתלחיץ אותי ותגרום לי לכל הלופ הזה של חרדה בחילה רעד. יש לציין שברגע שאני מרגישה את הבחילה, אני מרגישה אותה ממש בגרון ואני אפילו מפחדת לדבר, כי זה הרגשה כזאת שאם אני יתחיל לדבר אני יקיא. כל פעם שאני הולכת למסעדות או אוכלת בעבודה עם חברים אני בסטרס שתעלה לי הבחילה ופתאום יהיה לי רלפקס הקאה ליד כולם. עכשיו עם כל ההתעסקות של הבחילות והחרדה עם הארוחות נכנסה לי מחשבה שאולי אני אנורקסית/בולמית , נכנסתי לסרטים וזה ממש מרגיש אמיתי. הקטע שתמיד אהבתי את עצמי ולהפך, כל פעם שאני נכנסת לחרדה ומקבלת בחילה אני מפחדת שאני לא יוכל לאכול יותר וזה מלחיץ אותי. יש עוד מישהו שחווה משהו דומה ויוכל להגיד לי איך התגבר? אני מטופלת אצל פסיכותרפיסטית ללא כדורים. קשה לי לשתף במה שאני עוברת, בעלי יודע שיש לי חרדות אבל אני לא משתפת בהכל כי קשה לי, אפילו בזמן התקף חרדה משדרת שהכל רגיל ובפנים סערה.
open
אני לוקח סרנדה כבר ארבע שנים האם יכול להיות שעד עכשיו הייתה לי תופעה של שירותים בתדירות גבוהה בלבד ועכשיו כאשר אני בן 18 פתאום יש לי עייפות לאורך כל היום ובנוסף הרגשה של אי יכולת לקום מהמיטה? התחלתי ליטול את התרופה בהצעה של פסיכולוג ופסיכיאטרית בגיל 14 ועכשיו שתופעות הלוואי משתנות אני כבר בן 18
open
האם יש מה לעשות כאשר לא אכלתי מספיק לפני שלקחתי את התרופה? אני מרגיש נורא שורף לי הגרון ויש לי בחילה
open
חברים אני צריכה את עצתכם, בבקשה בלי תגובות ״מבהילות״ אני בחורה צעירה, כבר כשנתיים מתמודדת עם חרדה ההתקפים התחילו לי לאחר שלקחתי כמות מרובה מידי של שמן CBD ונמשכו מס ימים כיוון שלצערי סירבתי להבין שהמריחואנה עושה לי רע והמשכתי לנטול אותה ולאכול סרטים עם עצמי. לא הבנתי מה קורה לי, נכנסתי להתקף פארנויה וסרטים ורק אחרי שפניתי למיון ודרשתי זריקת הרגעה חזרתי הביתה ונחתי וזה נרגע אבל לא עבר לגמריי. במשך כל השנתיים האחרונות אני עושה כל דבר אפשרי כדי להרגע, יוגה, מדיטציה, מיינדפולנס, ספורט ועדיין מרגישה שאני נכנסת ללחץ בקלות יתרה על אחת כמה וכמה בתקופות ״הורמונליות״ ובעיקר כי שנה לפני כן חוויתי וורטיגו קשוח ככה שכל פיק של חרדה שלי מלווה בתחושת נדנוד מעצבנת. במשך השנתיים נטלתי אלטרול 20מג לכאבי ראש האיומים שהיו לי ובהחלט חל שיפור. לאחרונה החלטתי ללכת לרופא להתייעץ והוא רשם לי ציפרלקס. ניסיתי לאזור אומץ ולהתחיל אבל אני מתה מפחד. בפעם הראשונה שניסיתי לקחתי 5 מג וחטפתי התקף חרדה חריף באמצע הלילה. מאז לא לקחתי יותר. אני לא יודעת מה לעשות. התייעצתי עם מכרים ורופאים וחלק אומרים שצריך לעבוד חזק על דרכים טבעיות להרגע וחלק אומרים שחייב כדור כדי להתאזן. אני כבר לא יודעת… יש פה אנשים שהתנסו בחוויה דומה והכדור עזר להם?? אני מיואשת קצת מהרופאים שראיתי, כולם זרקו לי כדורים ממש בקלות בלי יותר מידי שאלות… מה גם שקראתי באינטרנט ששילוב בין אלטרולט וציפרלקס יכול לגרום לבעיות. לעזרתכם אודה
open
עוד לא כתבתי המון... מה שכתבתי מתאר את ההתפרצות ואת הצעדים הראשונים בהתאוששות. ב"ה, כיום אני בעמדה של מסייע לאחרים.
open
השתחררתי בפברואר 2018 מאז התחילו להתפרצץ אצלי חרדות התחלתי טיפול פסיכולוגי בשיטת פסיכו-אנליזה במשך שנה וחודשיים שבסופם הרגשתי מיצוי אבל חרדות עוד היו, בייחוד חרדה חברתית(היום גם בגיל 25 מתקשה לפתח קשרים, ובעיקר לתחזק אותם, שיחות של אחד על אחד במיוחד עם נשים יכולה להביא אותי לחרדה של ממש) אז הלכתי לטיפול בשיטת CBT שמיועדת למחשבות טורדניות ודפוסי חשיבה מעוותים שם באמת למדתי יותר ויותר על דפוסי החשיבה שלי ולמדתי איך להתמודד עם עיוותים אלו. הבעיה שבפועל עדיין יש לי מחשבות מוזרות, לא מעט על מוות(לא שלי), כל הזמן חושב שבגלל היחסים של ההורים בבית וחוסר הרגישות וההכלה מצידם זה צילק אותי ואני מפחד שזה הגיע למצב של אל-חוזר שאני לא אוכל לעולם לחיות חיים שקטים ורגועים. ההורים בילדות רבו המון ועד היום יחד, למרות שאין שם שום אהבה.. נטו נוחות מצידה של אימי שחיה על חשבונו של אבי, קרה אליו ומנוקרת ומצד שני לאבא שלי לא חסר, הוא אדם קשה, קצר רוח, עצבני.. זה גורם לי לפחד שבגלל שזה מה שהכרתי בבית זה מה ש"אזמן" לי ושזה הגורל שלי להיות כמו אבא שלי - לחיות עם אישה קרה שלא מביעה כלפיי חיבה ואהבה, אני יודע שזה לא מגיע לי ואני יודע טוב מאוד שיש לי המון מה לתת, אבל המחשבה על זה לא עוזבת אותי! מרגיש שלעולם לא אמצא עבודה(אני סטודנט אבל גם אם לא הייתי אני חש חרדה להכנס למקום עבודה חדש), שלעולם לא אצליח לפתח שיחות פתוחות עם אנשים מבלי להיות בסטרס ולחץ על מה אדבר איתם, ומה לשאול. יש לי קטע עם הזיכרון שלי, מאז גיל 15 בערך עוד באיבחון של הקלות בתיכון ציינתי קושי עם הזיכרון שלי, שליפה וניהול שלו. לא זוכר תוכן של שיחות אלא יותר תחושות שלי ממה שהרגשתי באותם רגעים של שיחה, לא זוכר דברים פשוטים ששניה לפני סיפרו לי עליהם.. מתקשה מאוד לזכור שמות ועוד ועוד.. הפסיכולוגית אומרת שזה מהחרדות ואני מתקשה פשוט להאמין לזה. הלכתי לנויירולוג והוא הסתלבט עלי ואמר שאם אני רוצה הוא יפנה אותי לפסיכיאטר כדי שהוא יסביר לי טוב יותר שאני צעיר ואין לי כלום.. לא יודע כבר אם באמת יש לי משהו או שמרוב השנים שעברו יצרתי לעצמי עיוות חשיבה נוסף.. אבל אני באמת מרגיש שמשהו לא עובד קשורה בראש שלי. זה לא שהטיפול לא עוזר, אני כן לומד לקבל ולאהוב את עצמי יותר. בעבר שנאתי את עצמי שבתור גבר סטרייט אני רגיש וחווה קשיים נפשיים והייתי כועס על עצמי שמי תרצה גבר כמוני כל כך שרוט מהבית ומהיסודי(חרם חברתי 3 שנים שתרם לא מעט). פשוט מרגיש עדיין חסר ביטחון, לא מצליח לעבור שבועיים רצופים בלי שבירה של יום-יומיים זה משפיע על הלימודים שלי, אין לי חשק לשבת ללמוד ואז זה שאני לא לומד גורם לי להרגיש לא אחראי מספיק מה ששוב - מוריד לי את הערך העצמי. אני עובד עצות, וכשאני משתף את הפסיכולוגית שלי על התחושות האלה אז היא אומר שזה לוקח לפחות שנה עד שאני מצליח לשבור את דפוסי החשיבה הללו אבל אנחנו כבר קרוב לשנה בטיפול והמחשבות והתחושות עוד שם.. שוקל ללכת לפסיכיאטר כדי שיביא לי ציפרלקס או אני לא יודע מה כי אחרי 3 שנים של טיפולים פסיכולוגיים, אני תוהה אם זה יעזור לי בעתיד למצב שכל החרדות והפחדים יהיו מאחוריי. אופציה נוספת היא ללכת לסדנה שנקראת "מהות" או "מקור" של ארגון בשם הומניקיישן.
open