גרגוריו

שלום,
אבי עבר אירוע מוחי קל ואני רוצה לדעת מה ניתן לעשות כדי למנוע או להדגים את כלי הדם במוח. עליי לציין שהוא בך הכל כמה ימים לאחר המאורע עם נזק לא גדול אבל הבנתי שעלול להגיע מאורע גדול יותר. האם ניתן למנוע את המאורע הבא? האם אפשר להדגים את כלי הדם ולדעת מה מצב החסימות על ידי MRA או CT אנגיו?
תודה.

לאחר שלושה חודשים מייסרים במיוחד אני יכול לומר שאני מרגיש יותר טוב. גופנית ונפשית. אני עדיין לא ב-100% אבל אני חש שיפור ניכר בהחלט. קיבלתי טיפול פסיכיאטרי נגד דיכאון וחרדה, טיפול פסיכולוגי, התייעצות באתר ויחס מצד בני המשפחה. לצערי, אני חייב לומר שדרך הטיפול בי הייתה שנוייה במחלוקת. אני אומר את זה כדי למנוע תקריות נוספות בעתיד. במהלך התקופה, נאמר לי מספר פעמים כי אני סובל מדיכאון ומחרדה וכי מצבי הבריאותי תקין לחלוטין. אף על פי כן, המשכתי לסבול מכאבי תופת בראש, בבטן, בידיים, סבלתי מעצירות ומשלשולים לסירוגין, ומבעיות פיזיות נוספות. בעבריעוד...

רציתי לדעת אם בעת טיפול בהיפותירואידיזם חל שיפור גם בתפקוד הקוגנטיבי?

שלום לכולם,
אני כותב לכם את ההודעה הזאת כי אני מאמין שהיא עשוייה להציל אתכם מנזקים בלתי הפיכים, אם לא ממוות.
לפני חודשיים עשיתי מעשה שאני הולך להתחרט עליו לנצח. שאפתי אבקת כביסה בנסיון להתאבד. למה עשיתי את זה? כי במהלך החיים שלי הועמדתי במצבים לא נעימים ונחשפתי למראות לא נעימים. האופי שלי היה עדין מכדי להתמודד עם קונפליקטים קשים ולא ידעתי איך אחייה את חיי הבוגרים. בעבר הרחוק, הייתי בן אדם שאוהב את החיים, אוהב לעבוד, אוהב ללמוד, רוצה להכיר חברים חדשים. אבל איך שהוא דברים לא הסתדרו, היה לי קשה ליצור קשרים חברתיים, בתכון לא הייתי תלמידעוד...

כבר חודש לאחר נסיון ההתאבדות. המצב הגופני רק מתדרדר. כולם אומרים לי שזו רק חרדה וזה יעבור בקרוב. כולם מפצירים בי להמשיך בחיים. אם הם רק היו חיים יום אחד בגוף שלי הם היו מבינים. נמאס לי שהאנשים הכי קרובים אליי מפגינים הכי פחות רגישות. חבל שההתאבדות לא הצליחה. כי רק אז הם היו מבינים.

שלום,
לפני מספר ימים הרחתי אבקת כביסה. השאיפה הייתה קצרה של כמות קטנה מאד של אבקה. עם זאת, מאז אני מעט חרד שמא גרמתי לעצמי נזק גופני. אני משלשל כבר מספר ימים ולעתים אני חש במתח. לעתים אני חש גם באיבוד זיכרון. האם קיים סיכוי לפגיעה או שמא אני רק חרד?

שלום,
בשבוע האחרון הבחנתי כי אמי סובלת מדכאון קשה. טון הדיבור שלה הפך לעצוב ודכאוני, שפת הגוף שלה הפכה לכבדה יותר, היא הפכה להרבה פחות קשובה משהייתה לפני  שבוע. הדבר נגרם באשמתי, סיפרתי לה על נטיותיי האובדניות והיא כנראה מנסה להתמודד עם זה. התגובה הרגשית שלה הייתה קיצונית יותר משציפיתי. היא נראית כאילו איבדה לגמרי את הצפון. החלטתי לטפל בעצמי ולקבל טיפולים פסיכולוגי ופסיכיאטרי (קיבלתי טיפולים בעבר), אבל היא מסרבת לקבל טיפול כשניכר שהיא מתקשה יותר ממני. כיצד אני עוזר לה להתגבר על העוול שגרמתי לה? אני אומר לה בכל יום שאני אוהב אותה ושהיעוד...