בתור ראש המשפחה שאמור להיות יציב,חייב להיות בשליטה כל הזמן,במיוחד מבחינה כלכלית,להוות דוגמה לילדים,לדעת מה נכנס ומה יוצא,לדאוג לסדר בבית,לאוכל,לניקיון,לתחזוקה הכללית של הבית (גר בבית ישן),שלא יחסר כלום לאף אחד,לבנות חיסכון לימים קשים יותר שנצטרך ופשוט להתמודד כל יום מחדש עם עוד ועוד משימות ומטלות ואחריות,איך אני מעז בכלל לחשוב מחשבות אובדניות???!!!,איך אוכל להשאיר את הילדים שלי ללא אבא???!!!,את אשתי ללא בעל???,לקום בכל יום עם מסיכה של הכל בסדר איתי,אך כשמקלפים את המסיכות ומגיעים אל הלב,אל המרכז,קיימת ריקנות שאנני יכול לתאר במילים,הרגש
הקהילות שלי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
שלום לכולם,
לפני 4 חודשים איבדתי את אימי למחלת הסרטן,אימי שהייתה דמות מאוד מאוד חשובה בחיי כבר איננה,מאז אני מרגיש כאילו מישהו כיבה את האור בתוך תוכי ואני מתמודד עם חוסר רצון לחיות למרות שיש לי אשה מקסימה ושני ילדים מדהימים ועבודה קבועה כבר הרבה שנים,אני מטבעי אדם מאוד מאוד סגור,לא מאלה שמדברים על מה שמציק להם ושומר את הרגשות שלי לעצמי מפחד שאם אדבר יחשבו שאני לא שפוי ויפנו אותי לפסיכולוג או פסיכיאטר,שלהגיע אליהם מבחינתי זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות,כי אני לא מעוניין בכלל להגיע לרופאים כאלה,לא מאמין שהם יכולים לעזור לי,לא בכדורים ולא
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו