P:

אני ממש רוצה לספר להורים שלי על מה שאני עוברת ושהם יקחו אותי לטיפול, אני רוצה לסיים את זה ולעבור את זה כל כך. מצד שני אני לא מרגישה שאני מוכנה לוותר על הכוח שלי, השליטה שלי ובעיקר והרזון שהשגתי מזה. אני לא אוהבת שום דבר בי לא את האישיות שלי, לא את הקול שלי, הצחוק שלי ובעיקר אותי. אני מרגישה שהרזון זה הדבר היחידי שיש לי לאהוב בי ואם אני אוותר על זה לא יהיה לי מה לאהוב בי. אני רוצה לעבור את זה, אבל אני גם לא באותו רמה. אם אני כן אספר להורים שלי זה יהיה רק אחרי שאני יורדת עוד חמש קילו. אז מה אני עושה?

אני בת 15 ולאחרונה הרגשתי אותך מתחזקת וגדלה יותר ויותר תוך כדי שאותי גרמת להיות קטנה יותר וחלשה יותר. המוח שלי, הגוף והנפש שלי היו בכלוב שיצרת במיוחד בשבילי. פעם היית חברה שלי שעזרה לי כשהייתי לבד, אמרה לי שהיא כל מה שאני צריכה, אבל עכשיו את האויב שלי. כשחברים שלי אמרו לי שאני צריכה לאכול ואם אני לא אוכל אני אתעלף חשבתי שזו בדיחה ושהם מגזים מדי. אבל אני לא חשבתי, זאת את חשבת כי עובדה שהתעלפתי לא מעט פעמים. שתלת את המחשבות הרעילות האלה במוחי. שלטת על חיי, שמת את המהות של מי שהייתי בכלוב ועשית אותי כמו בובה. אף מילים לא יכולות לתאר כיעוד...

לאחרונה הרגשתי שאני רוצה לעבור מזה, להחלים ולחיות חיים שלמים בלי כל העיסוקים המיותרים סביב אוכל, הקאות ורזון. דיברתי עם חברה שגדולה ממני ב4 שנים שהיא כמו אחותי הגדולה, היא אמרה לי כמה דברים שגרמו לי לקחת כל מיני דברים בפרופורציה. הבנתי שאני לא רוצה לחיות ככה עד לפני שבוע. אתמול הרגשתי ממש טוב עם הגוף שלי, עמדתי זקוף אחרי המון זמן שלא ואכלתי מה שרציתי, האמת שממש נהניתי. הגעתי הביתה הסתכלתי במראה והתחלתי לבכות, איכזבתי את עצמי, אכלתי כל כך הרבה והתנהגתי כמו בהמה. כל העבודה הקשה שעשיתי עד שהגעתי למשקל ורזון שרציתי נהרסה. אני לא יועוד...

בעיות קשב וריכוז זה קשה. במיוחד בתיכון. אני לא מפסיקה ללמוד וללמוד וללמוד למבחנים, אני מנסה ואני הכי משתדלת בעולם אבל איך שהו תמיד תמיד שאני נכשלת. היום לדוגמא היה לי מבחן במתמטיקה הלך לי כל כך נורא וזה פשוט מתסכל וזה מבאס וזה מוריד את החשק להמשיך לנסות ללמוד

אני נולדת למשפחה יוצאת מהרגיל בצפון תל אביב. אמא שלי הייתה דוגמנית, היא יפה היא רזה ויופי הוא כל החיים שלה. אבא שלי הולך למכון כושר איש עסקים ספורט ובריאות זה כל החיים שלו. כל האופנה והמותגים והדוגמניות וכל הדיאטות והכל יש אצלי בבית. אחותי התחילה לדגמן מגיל 13. אני תמיד הייתי בן אדם קטן וכבר נולדתי ישר לתוך כל העניינים וזה חלק כבר מהחיים שלי. אני מתמודדת עם ההפרעה הזאת כבר כמעט שנתיים ואף אחד מההורים שלי לא שמו לב. אחותי הייתה פעם יותר מלאה וההורים שלי נטו להעיר לה על זה ואני הבטחתי לעצמי שאני בחיים לא אהיה מלאה. אמא שלי רזה, אמא עוד...

הכרתי חברה חדשה. רוב החברות שלי יודעות שאני מתמודדת עם הפרעת אכילה, אז חברה חדשה שלא יודעת זה מעולה. אנחנו מכירות לא הרבה זמן אבל היא גילתה את זה ועכשיו אני לא יודעת מה לעשות. אני רוצה לפנות לעזרה רפואית אבל אני לא רוצה לעלות במשקל, ואם אני כבר פונה לעזרה רפואית אני מעדיפה לרדת עוד במשקל כדי שאני יהיה במצב קיצוני וארגיש שמגיע לי עזרה.