כישלון ספקטקולרי

אני כבר שנה לא עובד, ומתוכה מרבית הזמן (למעלה מ-90% מהחיים שלי) מעביר בבית למעט מקרים שבהם צריך לצאת לדברים שתוכננו מראש (רופאה, סופר וכו', וגם סופר לא תמיד לרוב אני מזמין מהאינטרנט ומקבל הביתה). בכל הזמן שאני בבית למעט השיעמום וחוסר היכולת ליצור אינטרקציות (או יותר נכון הקושי הרב והנטייה ליצור קשרים וירטואליים שנשארים שם) אני גם תמיד מרגיש עייפות כך שזה מעין מעגל: רוצה לצאת לאנשהו לא מתוכנן -> אין לאן לצאת ועם מי אז לא יוצא -> מרגיש יותר עייף מאם כן הייתי יוצא -> רוצה לצאת -> וחוזר חלילה. רציתי לדעת אם יש כאן עוד אנשים שמרגישים ככה? עוד...

שיר של ניק קרשו שאני מאוהב בו מאז גיל 15

בן 22 בודד מחפש חברים להכיר מאזור המרכז-שפלה ודרומה (מתל אביב ועד ב"ש) למטרות *בילויים ויציאות* (לא קשרים וירטואליים או שיחות וואטסאפ שמתות שם), בטווח הגילאים 19 - 25 בלבד. כל המעוניין/ת - לשלוח לי הודעה כאן (לא להשאיר מספר טלפון, זה גם לא מומלץ באופן כללי כי אחר כך מספר הטלפון שלכם חשוף לספאמרים שסורקים את הרשת. כנל לגבי כתובות אימייל). כל הכתוב בלשון זכר מתייחס גם לבנות.

איך הולכים לטיפול?

שלום אני כיום מאובחן במחלת נפש (אמנע מלכתוב אותה כאן כדי שלא תגרום לזיהוי שלי) שלדעתי ולדעת רבים לא מאפיינת אותי כיום על אף שהייתה רלבנטית בעבר. עם זאת היום להערכתי יש לי מחלה נפשית אחרת לחלוטין אך לא מאובחנת. השאלה שלי היא - במידה ואחליט להתאשפז בבי"ח פסיכיאטרי, האם סיבת האשפוז תהיה האבחנה הלא נכונה לגביי? (בתהליכים להפרד ממנה) או שמא אוכל לבקש אבחון מחודש ולקבל טיפול מתאים? מבקש רק מאנשי מקצוע לענות תודה

אני לא לבד אני אף פעם לא לבד תמיד יש אנשים מסביבי אבל אף אחד לא באמת נמצא איתי אף אחד לא באמת עובר את מה שאני עובר ואני לא באמת יכול לגשר על הפער שבין הידיעה שאני יכול תמיד לדבר עם אנשים מסוימים לבין המעשה עצמו של לפנות אליהם באופן יזום אני מרגיש הכי לבד בכל הזמנים שלי ושום דבר לא משתנה אין לי אור בחיים חוץ מהאור של המסך של המחשב שמאיר עליי ואם לא הייתי מפחד למות ולחזור בגלגול הבא כבעל חיים שישחטו אותו כנראה שהייתי מזמן הורג את עצמי אבל אין לי את האומץ אני כל כך כל כך שונא את הלבד כל כך נמאס לי שכל לילה ארוך יותר מזה שקדם לו כל כך נמאעוד...

לא מבין את הסדיסטיות של אנשים שפשוט שורפים בע"ח בלג בעומר... ילדים שעושים "מעשי קונדס" - זה לא מעשה קונדס זה רצח לכל דבר. ולי כטבעוני זה מפריע לא פחות מרצח ואונס של פרות ותרנגולות. למה החוק לא מתיר להכניס למאסר ממושך ילדים ונוער שכאלה? זה מרגיז אותי מאוד שעונש אחד לרצח של בני אדם ועונש אחר (קל הרבה יותר) לרצח של בעלי חיים. שמישהו יסביר לי מה ההבדל בין חתול/עגל/יצור חסר ישע אחר לתינוק? למה אחד אפשר לרצוח, לשעבד, להתעלל, להתאכזר והשני מוגן? (שחלילה לא יובן לא נכון, אני ממש לא "בעד" רצח תינוקות - אני אומר ששניהם חסרי ישע באותה מידה ושאעוד...

ראיתי הבוקר את לירון נתן החיילת שהייתה ב"העולם הבוקר" של רשת ובשיא הרצינות קצת נדלקתי עליה. האמת פתחתי את זה כי אמא שלי צרחה עליי שאני צריך לראות שיש אנשים שהחיים שלהם קשים יותר משלי ובכל זאת הם נלחמים ומתמידים ומצליחים. הייתי רוצה לנסות ליצור איתה קשר אבל אני קצת הרבה נרתע וחושב שזה די דפוק וקריפי, אבל אם יש סיכוי - וגם הקטן ביותר - שהיא תקרא את זה, אז אשמח שנדבר איפהשהוא. וגם, היא באמת הייתה מאוד מעוררת השראה - נראה לי שיש לי הרבה מה ללמוד ממנה :)

נופל

פעם רציתי שימשך וימשך כי היו לי רגעים בלתי נשכחים והיום אלו זמנים שהייתי מעדיף לשכוח

אני מחפש למצוא אושר באהבתם של אחרים אליי או ברצון שלהם בי אבל לא אצל האנשים הנכונים. למה אני לא יכול להיות מאושר גם לבד וגם מבלי שהם ירצו אותי?