תשבי

המצב המוכר לי הוא הדיכאון. תמיד הייתי כזה ברמה כזו או אחרת, עם תקופות טובות יותר ופחות, אבל המוטיב החוזר תמיד היה דיכאון, התרכזות בשלילי, מחשבות ודאגות כלפי העתיד במקום להתרכז בהווה. מעולם לא שמח על מה שיש, תמיד מתבאס על מה שאין. נדמה שאני לא מכיר את עצמי אחרת, ולכן קשה לי לשחרר ממנו, וכל הדברים שניסיתי כמו טיפול וכאלה לא עובדים. אני הכי מודאג מכסף. מה יהיה איתי בקטע של עבודה וכאלה, לא מוצא עבודה. מצד אחד, לא רוצה לעבוד במשהו שיכניס אותי לדיכאון, מצד שני, לא לעבוד גורם לי לדיכאון וחרדה. אני לא מצליח למצוא עבודה שתסב לי סיפוק וזה ממעוד...

אני עוד מעט בן 33, נשוי, יש לי תואר שני במשפטים, עם הרבה חברים ועניין. עם זאת, אני אפס מוחלט ולוזר. לא השגתי כלום בחיי, ואני חש ריקנות ואפסות מדי יום. אני לא עובד כבר חודשים רבים, ואני אפילו לא בכיוןן, וגם כשאעבוד, זה לא יהיה במה שאני רוצה. הכל הולך לי קשה, קשה מאד חווה המון אכזבות מבלי שום נצחונות. אני לא רוצה להתאבד, כבל לא רוצה להרגיש כך. ניסיתי כדורים נגד דיכאןן, המון מטפלים, סדנאות ולדבר עם אמא שלי. כלום לא מוציא אותי מזה.