הקהילות שלי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
שאין חברים, ושהבדידות מכרסמת בהם בעודם חיים ונושמים.
קשה לי באופן אישי מאוד עכשיו בייחוד בתקופת החגים, זאת התקופה שאני בדרך כלל נמצא בשיא הדיכאון, צונח למטה ומגלה שמתחת לתחתית יש עוד תהום, והמצב מחמיר.
יש כאן צעירים בגילאי ה 20 שלהם, ואני ב 40, ושם זה אפילו קשה יותר לצערי, הפסקתי להשוות את עצמי לאחרים בני גילי, זה פשוט הורס אותי מבפנים, קורע לי את הנשמה.
הרבה בריאות לכולם, מאחל לכולנו שבעתיד נהיה במקום טוב יותר בהתמודדות עם החיים.
-
Edit מבוגרת ממך..מבינה לליבך...גם אני בודדה ומתקשה לגייס אופטימיות -
Edit
barak2017 אשמח לספר בפרטי :)חבר קהילה · 4.10.2019אין לך מושג (או שיש לך) כמה שאתה צודק. מרגיש בדיוק כמוך, והחגים האלה זה פשוט לא קל. ביומיום לא קל ובחגים זה מקבל עוצמות כאלו שבנאדם כבר מרגיש לא מאוזן. אתה יכול תמיד לדבר איתי אם אתה בודד אחי אני אשמח תמיד להתכתב כאן קצת ובכלל מכל מי שמרגיש או מרגישה קצת בודד/ת תמיד שמח להכיר אנשים טובים. -
Edit כ"כ נכון.. מזדהה לגמרי עם מה שכתבת. אבל בשנות ה20 לחיי ואם עכשיו אני במצב בדידותי גרוע אז אני חושבת מה יהיה בגיל מבוגר יותר איתי.. וכמה שזה יהיה הרבה יותר קשה. מרגישה שהגעתי לתחתית של התחתית.
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
-
Edit אי אפשר להעלות את כל הציור לצערי ,יש כאן בעיה בחיתוך של התמונה באתר,אם מישהו יודע לפתור ....
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
-
Edit . -
Edit
נויה נלחמת להחזיק את הראש מעל המים מחפשת את הדרך לצאת מהחושךחבר קהילה · 24.9.2019זה מדהים. מוזמנ/ת לשתף על הלילה שלך, מקווה שהציור הסיח את דעתך אי נתן רגעים של נחת בתוך הקושי -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 24.9.2019וואוו ממש מרשים כישרון!!!!! האם יש לו ביטוי מעבר ללילות לבנים? -
Edit כמה רגש ציור יפה -
Editעמי 1 עוסק גם בהפחתת משמעותית של חרדות באופן הוליסטי, כולל אצל אנשים רגישים ואו הנתונים בסטרס מתמשך. מאמן אישי מוסמך התמחות בתזונה ותוספי מזון.מומחה כמוני · 25.9.2019
אין בכלל ספק, יש בך כישרון אמת , לדעתי ככל שתשקיע יותר בציור כך ייטב לך
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
שלום ,מגיל צעיר, גיל ההתבגרות חלו בי שינויים, למעשה שם התחיל הדיכאון, ולאט לאט עם השנים ההתנתקות מחברים, ותחושה כזאת שאני לא בדיוק יודע מי אני ותפקידי כאן, אני פשוט עושה את המטלות היום יומיות שלי די בהצלחה, אך כמו רובוט, שיגרתי מאוד, אני מחזיק בעבודה קבועה, כבר שנים, לפעמים בשיניים, אבל מחזיק, היום אני בן 40 כבר, רווק, ובגלל שאינני מצליח להתחבר לעצמי ולמי שאני, פיתחתי כנראה בנוסף, סכיזואידיות כזאת, שתגן על עצמי כנראה, אז אינני הצלחתי להחזיק זוגיות מעבר לכמה שבועות בודדים, פשוט בהתחלה עשיתי את מה שכולם עושים כשמכירים, דייט פה ושם, אך ב
-
Edit בן 23, מזדהה איתך לחלוטין,אתה לא לבד חבר.. -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 15.9.2019שלום לך יקר. אני בהחלט מבינה את הסבל שלך. נראה גם שאתה "סוחב" אותו שנים רבות. ראשית, בעניין הטיפול התרופתי - ישנם סוגים רבים ושונים של טיפולים תרופתיים. העובדה שהציפרלקס לא "עשה עבודה טובה" איננה אומרת שכך תהיה גם התגובה לטיפול אחר. מדוע אינך מנסה? שנית, הטיפול הטוב ביותר במה שאתה מציג הוא זה שמשלב טיפול נפשי ותרופתי, האם ניסית טיפול רגשי במהלך השנים? אשמח אם תספר מתי ואיך הכל התחיל וננסה להבין ביחד לאילו כיוונים ניתן לקחת את הדברים.... -
Edit אף פעם לא הייתי אצל פסיכולוג או פסיכיאטר, ציפרלקס לקחתי מרופאת המשפחה. לא הלכתי לטיפול רגשי, או כל טיפול אחר בנושא הנפש. למעשה, לא הרגשתי מוזר עם זה עד גיל 35 בערך, לא חשבתי שישנה בעיה, חוץ מדיכאון פה ושם, אבל עם השנים, התחלתי לחקור את עצמי יותר לעומק, לנסות להבין למה, אני נחשב לעוף מוזר בחברה, הערות שקיבלתי פה ושם במהלך החיים, שנצרבו בזכרוני, על ההתנהגות שלי,על האופי שלי, פשוט אספתי פיסות מידע מכל הזיכרון שלי, מילדות עד היום, והתחלתי להבין, שזה נכון, שאני שונה, ושהחברה לא רואה אותי בצורה כמו שחשבתי, אם זה בתור ילד, או בתור מבוגר כ
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק