כאוס-תשע

אני בטיפול יום, כל יום. שתי ארוחות ביום. כבר חודשיים אני פשוט לא מצליחה לסיים ארוחות צהריים. אני לועסת מלא זמן וקשה לי ממש לבלוע, אני מרגישה שהגרון שלי סגור ואם אני אבלע בכוח זה יעלה חזרה למעלה (זה כבר קרה). כבר ממש נגמרת להם הסבלנות והם הולכים להעיף אותי ואני פוחדת ממש ולא יודעת מה לעשות. אני מרגישה שזה לא תלוי בי. ניסיתי לחשוב על דברים מסוימים בזמן האוכל כדי להסיח את הדעת, ניסיתי לשתות מים, ניסיתי לאכול גם ירקות, ניסיתי לנשום עמוק, שום דבר לא עוזר. אני פשוט לא מצליחה לסיים. אני לא רוצה שיעיפו אותי מהטיפול, אני רוצה להמשיך בתהליך ועוד...

שאלה למי שהייתה באשפוז: האם זה עזר? ואם לא, מה היית רוצה שיהיה אחרת? אני למשל הייתי רוצה שפחות יתמקדו בעלייה במשקל ויותר בצד הנפשי. הרגיש לי כאילו סתם דוחפים לי אוכל כדי שאעלה מהר ולא מתייחסים לסיבות שאני בהפרעה שז הרבה יותר חשוב. ידעתי שברגע שאצא משם אתחיל להידרדר וזה באמת קרה

מישהו כאן התנסה בכדור טבעי "נרבן" ויכול להגיד אם זה עוזר? אני סובלת מחרדות והתקפי חרדה קבועים ואם יש משהו טבעי אני לגמרי אעדיף את זה אישית תודה

עכשיו כולם בבית בגלל הקורונה, ושמתי לב שבימים האחרונים אני שוב אוכלת פחות. האמת היא שקשה לי להיות במטבח ולהכין דברים ולאכול כשיש שם עוד אנשים, כשמסתובבים אנשים כל הזמן... אני לא רוצה לצמצם שוב אבל חוזרת להרגלים הישנים והגרועים שלי. קשה לי נורא כשכולם בבית. הייתי אמורה להתחיל טיפול בקרוב וזה נדחה עד להודעה חדשה אז אני נאלצת להתמודד לבד ופשוט קשה לי. מה לעשות?

מישהי כאן הייתה בטיפול ברעות ויכולה לספר קצת איך זה? אני כנראה אתחיל שם בקרוב וכמובן חוששת...

מה לעשות כשאני רוצה לאכול אבל פשוט לא מסוגלת? אני סובלת מ-ARFID ולפעמים לא יכולה לאכול בכלל. כל דבר גורם לתחושת בחילה, ואם אנסה בכל זאת זה עלול לעלות חזרה. גם אם אני רעבה ורוצה לאכול, לפעמים הגוף פשוט לא מוכן להכניס כלום. זה קורה לי הרבה, כל יום. אני בתת משקל חמור וכדי לעלות אני צריכה להגיע למספר קלוריות מסוים ביום, אבל לפעמים קשה לי להגיע לאפילו חצי מזה. רוב הדברים עתירי הקלוריות הם כבדים וקשים לעיכול. אנשור זה לא אפשרות בשבילי כי זה גורם לבחילה קשה מיידית. אני יודעת שזה קשור ללחץ, שלחץ משפיע ומחמיר את זה אבל אין לי שום דרך לגרום עוד...

אני סובלת מהפרעה שנקראת ARFID - Avoidant\restrictive food intake disorder. כל כך לא ידועה, שהיא לא מוזכרת בכלל במדריכים כאן. בגדול, יש לזה שני צדדים: אחד זה אכילה בררנית מאוד, בצורה קיצונית, והצד השני הוא חוסר עניין באוכל, צמצום והימנעות ללא מטרה לרדת במשקל, אלא כי אין אוכל שאני אוהבת, או ש"אין לי כוח" לאכול עכשיו, או שאני פוחדת שהאוכל יעשה לי בחילה וכאב בטן - לסובלים מההפרעה הזאת בד"כ יש גם תחושתיות יתר ופחד מהקאות. אני בתת משקל חמור מגיל שנתיים. אבל עד לפני כמה שנים ההפרעה הזאת לא הייתה מוכרת אז לא יכולתי אפילו להתחיל לקבל עזרה. עוד...

שלום לכולם, אני מנסה לעכל את העובדה שכנראה אאלץ להתאשפז. לא איבחנו את ההפרעה שלי עדיין, אבל אני מתמודדת עם משקל נמוך מאוד מגיל הילדות ועד עכשיו (בת 21). כילדה הייתי מאוד מאוד בררנית, אני מודה שזה היה חריג... אבל הייתי ילדה, מה ידעתי אז? זה באמת לא היה בכוונה. התחלתי מעקב של דיאטנית לפני כמה שבועות. היה שיפור קטן מאוד אבל זה נעצר. חלק מהבעיה היא שאני חלשה מדי ולא מסוגלת לדאוג לעצמי לארוחות כל הזמן. קשה לי לעמוד הרבה, קשה לי להתאמץ. וכל העיסוק הזה באכילה עושה לי חרדות ומקשה עליי יותר. הדיאטנית וגם העובדת הסוציאלית שמלווה אותי משוכנעעוד...