זהו היום אני מסיימת עם זה, מסיימת עם האנורקסיה.
ומתחילה כבר את החיים שלי. להגשים את החלומות שלי, לעשות מה שאני אוהבת, עם מי שאני אוהבת, עם האנשים שלצידי, שנשארים איתי גם בתקופות כאלו קשות.. באמת קשות...
אתמול חברה שלי ראתה אותי במקלחת, ביקשתי ממנה סליחה כלב כך הרבה פעמים.. כי אני יודעת, יודעת כמה קשה לראות חברה טובה, שמדברת בהגיון, שפועלת, שזזה, שמתפקדת, כבדרך נס במשקל כל כך כל כך נמוך...
ביקשתי ממנה סליחה שהיא צריכה להתמודד עם מראות כאלו קשים, שמזכירים את שנת 1939, את האנשים בשואה.. או את המשקל של הכלב אצל הווטרינר...
ולא רוצה יותר,