לולילו1

כבר שבוע שאני במצב לא טוב. אני עייפה, עצובה, מדוכאת, מבולבלת. את החופש הזה אני מעבירה בלמידה למבחן בקורס כלכלי באוניברסיטה. מתמטיקה גם ככה מאיימת עליי ואני מרגישה שלא משנה כמה אצליח בתרגולים לקראת המבחן, ברגע האמת יהיה ״בלאק״ ואני לא אדע מה לכתוב ואקבל ציון נמוך. מעבר לזה לא ראיתי את חבר שלי כבר כמה ימים טובים וכבר הרבה מאוד זמן שלא ישנו אחד אצל השניה. אני מרגישה שאני מתחילה להתרחק ממנו וזה מפחיד אותי. אנחנו תכף שנה ביחד ואני מרגישה שזה לא כמו בהתחלה. עברה עליי שנה נוראית לכל הדעות. איכשהו הצלחתי להחזיק את הראש מעל המים אבל הפרפקציוניעוד...

אני לא רוצה לקנא, אבל אני קנאית נורא. אני מקנאה באקסיות של חבר שלי מלפני מלא זמן. יש לי רגשי נחיתות נוראיים. אם הייתם רואים ומכירים אותי הייתם אומרים לי שאני מטומטמת, כי מה יש לי לקנא בכלל - יש לי כל מה שאני רוצה וצריכה בחיים. אבל גם כשאני משתפת אדם שאני סומכת עליו בתחושות האלה, הוא יכול לומר לי אלף פעם "הן לא מעניינות. הן כבר לא בתמונה. עכשיו את בתמונה" - וזה לא ישנה את תחושותיי. הלכתי לבדוק מי האקסיות שלו. אחת מהן הייתה איתו בתיכון לאיזה שנה ונפרדו, השנייה הייתה איתו שנתיים בזמן התיכון והצבא, ואז שנה לפני שהכרנו הוא יצא למשך חודשייםעוד...

יש לי כל כך הרבה דברים לעשות ברגע זה, עבודות להגיש ודברים של התואר שאין זמן לנשום - ובכל זאת מוצאת את עצמי פה בשעה הזאת, יושבת על המחשב כבר שעה מנסה לחפש תשובות, ובסוף הגעתי לפה כמוצא אחרון לפני שאני מתחרפנת. כבר כתבתי פה בעבר על החרדות שלי ועל הרצון שלי לא לחיות, על הדיכאון ועל ההתמודדות עם הנפש. אני מאוד מאוד אשמח אם תוכלו לקבל אותי כמו שאני בלי לשפוט ובלי לומר לי שאני מטומטמת, כי אני יודעת שאני כזאת לפעמים ושעשיתי טעויות ולא חשבתי ולא נהגתי בשיקול דעת. בבקשה, אם אתם מסוגלים לקרוא את זה ולהיות אמפתיים - אשמח לעזרה. חבר שלי ואני כעוד...

אני אוהבת את בן הזוג שלי. יש לנו קשר נהדר ואנחנו מבינים אחד את השני בלי יותר מדי. אנחנו כבר חצי שנה ביחד ובהתחלה סירבתי להאמין שמצאתי משהו כל כך טוב כי עד לפניו נפגעתי המון וגם לא הייתי אופטימית לגבי מציאת קשר בריא. הוא שינה לי את כל המחשבות, אך באופן טבעי אני עדיין בחרדות נטישה וחרדות בכלל, למרות שאני יודעת שהוא אוהב אותי מאוד וגם דואג לומר ולהראות לי את זה כל הזמן. אני פשוט מרגישה הזויה, כי הכל יכול להיות נפלא אבל אני אחפש מה לא בסדר ומשמעויות נסתרות ואולי אם הוא אמר משהו אז הוא התכוון בכלל למשהו אחר וכו' וכו' וזה פשוט לא נגמר. זה מעוד...

קצת קשה לי לכתוב פה מהחשש של מה יגיבו לי אבל אני אנסה. אני אספר קצת רקע....קשה לי מאוד בימים האחרונים, אבל זה לא מיוחד כי רבים מרגישים ככה. המצב הזה של סגר שלא מאפשר לי לעשות כלום ולא לראות את בן זוגי שגר בעיר אחרת, רגשי נחיתות וקנאה ורצון להיות מספר 1 בהכל, פחד שאני עלולה להפוך בעיניו לבלתי נסבלת ועוד ועוד חרדות. אני מטופלת כבר תקופה ומאוד מנסה להיראות בנאדם "נורמלי". הוא יודע שאני מטופלת והוא קיבל את זה מאוד יפה ובצורה ראויה להערכה. אנחנו ביחד כחצי שנה. היום דיברנו בטלפון אחרי שהיה אצלי בשבת. אמא שלו מאתמול בבית חולים בגלל איזושהי בעוד...

לפעמים אני נורא רוצה למות לרגע כדי לראות ולהבין מהצד כיצד הסביבה שלי מגיבה לאירוע כזה. האם אנשים שלא היו איתי בקשר תקופה ארוכה מסיבות כאלו ואחרות יצטערו על כך? לפעמים ממש בא לי למות כי נמאס לי מעצמי ונמאס לי לחיות עם עצמי. מאוד הייתי רוצה להיות בגוף של מישהי אחרת. תמיד חייבת להיות ה"מישהי האחרת" הזאת שיש לה גוף מושלם, מישהי שיש לה ציונים בשמיים והיא מצטיינת דיקן, רק מישהי שהיא לא אני. וכל המחשבות ההרסניות האלה למרות כשרונות ויכולות שיש רק לי ולא לאחרות. מי שמכיר אותי ויקרא את הפוסט הזה יגיד לי לסתום כי יש לי "הכל". הכל אשמת הרשתות עוד...

יש לי בן זוג הכי אוהב בעולם ואנחנו מאושרים יחד. יחד עם זאת, תמיד הייתי חסרת ביטחון. בשנים האחרונות אני הרבה יותר בטוחה בעצמי ומודעת ליכולות ולמעלות שבי, אך לצערי חוסר ביטחון קל תמיד תוקף אותי אחת לכמה זמן.....יוצא לי המון פעמים לחשוב על קשרים שהיו לבן זוגי לפניי, עם מי הוא היה וכמה זמן, יש אפילו תמונות ישנות מאוד בפייסבוק שלו עם מישהי שיצא איתה לפני המון שנים. אני לא מדברת איתו על זה, אבל אני יכולה לפעמים להרגיש פחות יפה מהבחורה "ההיא", פחות "שווה". לא משנה כמה אהבה הוא מרעיף עליי (והוא מרעיף המון) וכמה הוא דואג להראות לי שהוא אוהב אועוד...