טוב אז אני בת 18 ואני עם עודף משקל (84) בחצי שנה ירדתי 11 קילו ואז התייאשתי מהדרך האיטית, בשלושה חודשים האחרונים אני מקיאה אחרי ארוחות (לא כל ארוחה).
אני לא אוכלת הרבה ומקיאה.. אני אוכלת רגיל ופשוט כועסת שאכלתי כי אני לא צריכה לאכול אם אני רוצה להיות יפה (זה יכול להיות גם אם אכלתי סלט) לפי מה שידוע לי בולמיה זה אחרי ארוחות גדולות של חוסר שליטה באכילה מה לא קיים אצלי, אבל כן קיים אצלי ההקאות (אני לא יודעת אם זה נחשב להפרעת אכילה) לפני שלושה ימים הקאתי ואחרי שהקאתי ירד לי דם מהגרון (אני לא יודעת מה זה) והחלטתי שדי ואני מפסיקה ואתמול ל
הקהילות שלי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
טוב אז אני בת 18 ואני עם עודף משקל (84) בחצי שנה ירדתי 11 קילו ואז התייאשתי מהדרך האיטית, בשלושה חודשים האחרונים אני מקיאה אחרי ארוחות (לא כל ארוחה).
אני לא אוכלת הרבה ומקיאה.. אני אוכלת רגיל ופשוט כועסת שאכלתי כי אני לא צריכה לאכול אם אני רוצה להיות יפה (זה יכול להיות גם אם אכלתי סלט) לפי מה שידוע לי בולמיה זה אחרי ארוחות גדולות של חוסר שליטה באכילה מה לא קיים אצלי, אבל כן קיים אצלי ההקאות (אני לא יודעת אם זה נחשב להפרעת אכילה) לפני שלושה ימים הקאתי ואחרי שהקאתי ירד לי דם מהגרון (אני לא יודעת מה זה) והחלטתי שדי ואני מפסיקה ואתמול ל
-
Edit
דנה צינמן ליטרט פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.מנהל קהילה · 19.10.2020הי יקרה, זה לא בולימיה אבל זו בהחלט הפרעת אכילה, וזה מצוין שהחלטת להפסיק עם ההקאות כי זה סימפטום מאד מסוכן. יחד עם זאת, זה באמת קשה להתמודד עם הדחף להקיא, גם ברמה הפיזיולוגית וגם ברמה הרגשית. במצב כזה חשוב מאד להיעזר בטיפול, גם טיפול דיאטני וגם טיפול פסיכולוגי, אצל אנשי מקצוע מהתחום של הפרעות האכילה. הם יוכלו לעזור לך לעשות את התהליך הזה בצורה נכונה ובריאה. יש מישהו במשפחה שלך שיודע על המצב? שאת יכולה לשתף על מנת שיעזרו לך להגיע לטיפול? בינתיים, אני מקווה שתצליחי להמשיך ולהימנע מהקאות, התחושה הקשה אמורה לעבור באופן הדרגתי ככל שתאפשר -
Edit
דנה צינמן ליטרט פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.מנהל קהילה · 19.10.2020דבר נוסף, אני מציעה שלאחר הארוחות, תנסי לארגן לך פעילויות מהנות או נעימות בשביל הסחת הדעת, עד שהדחף או הבחילה יחלפו. כמו לצאת להליכה, לעשות מקלחת, לדבר בטלפון עם חברה וכדומה. -
Edit
ד״ר מיכל בן מאיר פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור. את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים. התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה. אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה. אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).מומחה כמוני · 19.10.2020יקירה, כמו שדנה כתבה לפני, חשוב ממש שתגשי לקבל עזרה מקצועית. מכיוון שאת כבר בת 18, את יכולה לפנות לטיפול באופן עצמאי (אם כי זה חשוב שתהיה לך תמיכה מהסובבים אותך כמו הורייך) אני מבינה שאת חוששת שיכעסו את זה קריטי שתגשי לטיפול על מנת שהפרעת האכילה לא תחמיר. ככל שתופסים את זה מוקדם יותר כך הסיכויים לצאת מזה גדולים יותר. את יכולה לעלות לאתר של העמותה לחקר, מניעה וטיפול בהפרעות אכילה שם תמתאי רשימת מרכזי טיפול. הטיפול הוא משולב- תזונתי ופסיכולוגי. תנסי לחשוב אם יש מישהו מהמשפחה אולי שיוכל להיות אוזן קשבת ולרכך את החדשות להורייך על מנת -
Edit
לא אני.... לא מה שרציתי להיותחבר קהילה · 19.10.2020לא לצערי לא כמה שזה נראה פשוט וקל הדרך היא ארוכה יותר מהדרך מכדור הארץ לירח מנסיון מר אל תנסי לטייח ולטשטש להסתיר ולהתחבא תספרי על עצמך עכשיו לאבא ואמא אל תחכי 10 שנים כמו שאני חיכיתי היום אני מצטערת כל כך שלא עשיתי את זה אי שם כשהייתי בת 18 וקצת ושלא פניתי לאישפוז אז כשנתנו לי הפניה ופחדתי ללכת היום אני בוכה בלילות על ה19 שנים האלו שבזבזתי לריק שמתי את כסספי על קרן הצבי הייתי יותר בימי מחלה מאשר בעבודה סדירה ואני עדיין חא הגעתי למקומי גם אחרי אשפוז אחד כיום הסבל והקושי הם בלתי נסבלים ברמה שאני לא יכולה לסבול את הח -
Edit
י יומן מסע שלי … במסע… כבר 5 שנים.. במסע לאהוב את עצמי .. ולצאת מהבולמיה. נלחמת יום יום ופה משתפת את המסע שליחבר קהילה · 20.10.2020היי❤️ אל תחכי עם זה.. אי אפשר לטפל לבד בהפרעת האכילה אם תלכי ותקבלי טיפול תוכלי לגעת בשורש הבעיה ולטפל בה.. המשפחה אני מאמינה תרצה בטובתך.. לא חושבת שהכעס משחק פה אלא הבריאות שלך!!! כאחת שגילתה כת הבולימיה לפני שלוש שנים וישר טיפלתי בזה אחרי חודשיים.. אני עוד בתהליך של החלמה.. זה מסע ארוך וכדאי להתחיל אותו..בהצלחה❤️❤️
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
היי אני דיי חדשה פה לא יודעת איך זה עובד אני צריכה להתייעץ אבל אני מעדיפה בפרטי אם אפשר ואיך? תודה
-
Edit ברוכה הבאה את יכולה לכתוב פה ופונים ומתנדבים יכולים לקרוא את הפוסט ולהגיב לך. אם את מעדיפה יותר פרטיות, את מוזמנת לצ׳אט של ער״ן דרך האתר של ער״ן -
Edit תודה
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק

- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו