לפני כשנתיים קרוב משפחה הלך לעולמו מנסיבות די טראגיות .
למדתי על בשרי את השלכות המשפט לי זה לא יקרה .
כי למה שבמשפחה שהכל רגיל , יציב , כלום לא קיצוני - מישהו יחליט שהגיע לקצה גבול היכולת שלו ומיצה את עצמו . השאיר אחריו חיים שלמים שקיימים וכאלו שבדרך, ופשוט מיצה .
זה לא עוזב אותי .
לא המחשבה שאיננו עוד , כמו עצם הידיעה שהגן הזה שממצה את עצמו קיים אצלי , זה בדם שלי עכשיו גם .
כל תנודה הכי קטנה ברף הרגיעה מטלטלת אותי שאולי עכשיו זה יתפרץ .
מאז היום הנורא מלפני שנתיים מישהו בוחן אותי ומעמיד אותי במבחנים .
אם זה העומס שבעבודה , שהל
הקהילות שלי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
נשמע שיש הרבה לעכל והרבה מחשבות לפרוק. הבכי הוא לא סתם. כל הרגשות והמחשבות נאגרות בתוכך עד שנוצר overflow.
ֿאני חושב שאת קודם צריכה להשתחרר בצורה שתאפשר לכל הרגשות האלה לצאת החוצה. לא לזרוק ולהתעלם מהן אלא להתמודד איתן, להבין אותן ולבסוף לשחרר אותן. ֿאפשר ללמוד ולכבד את העבר אבל לא לתת לו כוח הרסני על ההווה והעתיד שלך.
מאמין שטיפול שיחתי ישפיע המון. עם חברה/משפחה/מטפל העיקר שתרגישי בנוח להיפתח מול האדם ותוכלי להשתחרר. הלחץ הפיזי בחזה, קוצר נשימה.. זה ממש כהכנה למתקפה וכאחד שחווה את זה-זה משמעותי מאוד כשרוצים להיות בסביבת אנשי
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוהיי וברוכה הבאה לקהילה שלנו
אני מצטער על הקרובים לך שנפטרו
ומבין שסבתא הייתה חשובה לך ושימחה אותך
כשהרבה זמן יש את המחשבה
שיש מצב שאין לנו עוד הרבה זמן
היא מחשבה לא קלה...
ואולי אפשר להביט לרגע
לחשוב ולאתגר את המחשבה הזאת
כשעבר זמן רב ולומר לעצמנו פנימה
עבר בינתיים הרבה זמן ...
אני מבין שיש בך הר של מחשבות ,לחצים,סטרס מבפנים ומבחוץ
וכשיש הר עומד הנשימה נעתקת..
וגם ההר יודע שכדי לפורר ולהעביר אותו למקום אחר
מתחילים להעביר אבן אחר אבן וזה אפשרי וקורה.
ולטוב ולרע האנרגיה שלנו זורמת (או
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו