לפני כשנתיים קרוב משפחה הלך לעולמו מנסיבות די טראגיות .
למדתי על בשרי את השלכות המשפט לי זה לא יקרה .
כי למה שבמשפחה שהכל רגיל , יציב , כלום לא קיצוני – מישהו יחליט שהגיע לקצה גבול היכולת שלו ומיצה את עצמו . השאיר אחריו חיים שלמים שקיימים וכאלו שבדרך, ופשוט מיצה .
זה לא עוזב אותי .
לא המחשבה שאיננו עוד , כמו עצם הידיעה שהגן הזה שממצה את עצמו קיים אצלי , זה בדם שלי עכשיו גם .
כל תנודה הכי קטנה ברף הרגיעה מטלטלת אותי שאולי עכשיו זה יתפרץ .
מאז היום הנורא מלפני שנתיים מישהו בוחן אותי ומעמיד אותי במבחנים .
אם זה העומס שבעבודה , שהלך וגבר