kak

אני לא רוצה בכלל לצום, אני רוצה לאכול. הדירה שלי פיצית ואין בה שום פרטיות, ואני מנסה בשבתות לראות סרטים בווליום נמוך שיהיה כמה שפחות חילול שבת ברבים

אבל בבית שעשוי מקרטון זה די לא אפשרי. בכל אופן הדלקתי מיחם, נראה לי שאין לי כח לצום.

בעבר הייתי הולך לבית הכנסת עם המשפחה, היתה משפחה שדמיינתי שיש לה משמעות. היום כשאני יודע מי האנשים שבעבר חשבתי שהם שווים, אין לי שום עניין להגיע לשום בית כנסת.

כל השנה האחרונה הגעתי לבית הכנסת שבת אחרי שבת, ואף אחד לא העלה אותי לתורה. נראה לי שהייתי קצת דוחה, ומהצד השני יהודים חייבים לפעמים לעשות גם מה שלא ב

יום של שנאה

שנאת אחים

ורק שנאה.

ואני לא צריך שאלות מפגרות כמו מה קרה (שאלות חרדתיות)

ולא חיבוקים מזויפים או אמיתיים.

+ שנאה + שנאה בריבוע

+ סרטים + סרטים + סרטים + סרטים בריבוע.

לכבוד שבת.

מה זה להיות אפס?

לא שלילי ולא חיובי, לא חזק, ולא חלש. לא שמח ולא עצוב, לא מתרגש ולא אדיש.

כלום.

לא מגיע לי לקבל אהבה אם אני נותן שנאה?

בסך הכל אלו דיבורים שמבטאים שנאה, אבל בתוכם אני יפה. למה כל השנאה הזאת?

היי רציתי לשתף בהתלבטות קצרה, כאילו שיש מחשבה שעולה בי בראש, ואני חושב ומהרהר ובסוף חושב משהו, ומחליט ובטוח שזה מה שטוב לי, וגאה בעצמי על הדרך.

ואז למחרת אני מרגיש משהו שגורם לי לחשוב שוב, בצורה השונה. ואני נע בין שני קטבים, ומרגיש שמשהו מתחמק (טוב שזה אנונימי).

מעט על עצמי: אני די מבוגר (לא צוציק), בנערותי בעיות רגשיות שאובחנו לא נכון ומשם הידרדרות כללית (איזה קיצור?). ואני שומר תורה ומצוות.

בקיצור המון זמן שרציתי אישה, והיה ריק, והיו זמנים שרדפתי אחריה (אחרי האישה הדמיונית) ולא היתה, ובינתיים אני התחלתי דרך חדשה שיכולה לתת תקווה, אבל ה

לעמוד ברצון שלי - לצום,

ומתחילת הצום ועד עכשיו לא אכלתי ולא שתיתי, שאזכה למצוות.

היי,

לפני כמה זמן התחלתי כאן כל פוסט בנושא "שבת שנאה",

אני מקווה שהשבת הזאת תהיה יותר טובה.

בחסד ה' קיבלתי מעט שקט לאחרונה ויש לי אפשרות לא לעבוד ביום שישי.

רוב שנאת השבת שלי נבעה מהעינוי הגדול של הכורח לעבוד בלי סוף לפני השבת ולהגיע אליה מותש לחלוטין, אני מבין ממש את המקור לשנאה שלי לדתיים וכו'.

השבוע עבדתי ביום חמישי במקום בשישי (בכוונה) והרעיון הוא להתחיל מעכשיו (!) לצפות בסרטים עד כניסת השבת, לחוות מנוחה (אפשר לכנות את זה 'שביעה'), ולהגיע לשבת רגוע,

ושגם אם החיים לא חלום, לפחות המוח שלי לא ירוץ כל הזמן לחפש סרטים.

שבת שלום