לפעמים אתה חושב שאתה בסדר, אתה בדיוק כמו כולם. ממשיך את חייך כרגיל, ומושלם כלפי חוץ.
אבל בפועל זה לא קורה, שאתה חוזר הביתה, המוח מתחיל לעבוד ואפילו שעות נוספות, ולא מפסיק.
אז אתה מתעלם, והולך לעבוד, עוד כסף ועוד יום של משכורת וזה לא מעניין אותך אם אתה מותש נפשית, אתה חייב להמשיך.
זה מתיש וקשה, והתקווה להיות אופטימי נוזלת.
אחרי 12 שנות לימוד שסתם עבדת וטרחת למערכת שלא תעשה כלום לגביך.
הקשה הופך להארדקור, ויש רק פתרון אחד.
שגם הוא לא בדיוק פתרון.
בהערכה גדולה לכל מי שמתמודד.
מכירים את זה שלפעמים אתה מרגיש שאתה מצליח לעלות על עצמך ולצאת מכל התסבוכת שנקלעת אליה, ואז פתאום אתה מקבל אגרוף לפנים וזה מוריד אותך? זה הדבר הכי מעצבן שיש!
הרבה אומרים לי שאני לא עושה מאמץ, אבל אני יודע שהם מבלבלים את המוח, אבל בכל זאת, קשה לי מאוד.?
אם אתמול השתדלתי לחזק אנשים. היום כבר אני אומר Game over. מחלה מפגרת. לא יכול לסבול את זה כבר. אם אני כבר כותב פה, אז תדעו שאני כאן רק בשארית כוחותיי. העייפות גומרת עליי, כל יום 220 מיליגרם של כדורים שמרסק אותי יום יום. הראש שלי מסוחרר בטירוף (ולא. זה לא בגלל החום הכבד שיש בישראל). ושתיתי כבר מאתיים פחיות להתעורר. יש לי בקשה אחת, זה הדבר היחידי שאני רוצה לדעת: שמישהו יסביר לי מה קורה פה.
