אבן שבורה

היי, מישהו פה מכיר אתרים או אפליקציות להכיר חברים? בלי שום דבר רומנטי?

נמאס לנסות. נמאס מהנשימות. נמאס מהעבודה. נמאס לנסות להסתדר. נמאס להיות אני. לא רוצה יותר שום דבר רק להיעלם. די כבר. למה אני צריכה להתמודד? כל יום כל כך קשה לי אני רק רוצה לראות את הסוף. בא לי לפגוע בעצמי. רק קצת. לא אספר לאף אחד שלא ישלחו אותי לאשפוז. אבל רק כדי שארגיש יותר טוב... כל דבר שרק יעזור אני רוצה. מהר ועכשיו. אין לי כוח יותר. תנו לי להיעלם

החיים כל כך קשים. הכל מעייף. לא מתחשק לי יותר לחיות. פשוט בא לי לישון ולא לקום...

זה כל כך פוגע... 

דווקא כשאני צריכה חבר הוא לא שם בשבילי, וזה פוגע...

אולי לא אמורים להיות לי חברים. כמו פעם אז גם עכשיו... 

אולי הוא שונא אותי, מי יודע למה, מה עשיתי...

החבר מהעבודה לא רק שלא מדבר איתי, עצבני עליי אפילו. אז מי שבדרך כלל יש לי לפנות אליו כשאני מרגישה רע לא שם כשאני דווקא צריכה אותו. וזה גורם לי להרגיש פגועה ובודדה. כרגע מי שהכי נחמד אליי זו המנהלת שלי והיא גם בן אדם לא קל. אבל אני נלחמת ברצון לתת לה יותר למרות שקשה לי. כל כך לבד לי שם. גם הבנות שאני מסתדרת איתן לא יוצא לי לדבר איתן הרבה בגלל מה שאני צריכה לעשות אצלי במחלקה.

הלוואי והוא היה מדבר איתי אומר לי למה הוא כל כך כועס עליי. מה כבר עשיתי?

במוקדם או במאוחר, תמיד אהיה לבד. כל קשר חברי שנהיה לי אבד, והכל נגמר ונעלם. אם זה תלוי בי או לא, נגמר. ותמיד אחווה את הכאב של לאבד חברים. והיה לי רק יותר קשה להתחבר שוב לאנשים בעתיד...

אם אני לא יכולה לסמוך עליו, על מי יש לי לסמוך? שיעשה מה שירצה, רק שלא ידבר אליי יותר 

קצת מבואסת על זה שנגמר הסופש. אבל יש בי קצת התרגשות לשבוע החדש. יש לי דברים לחכות אליהם, לעשות. סידרתי עניינים בעבודה ובחיים.. מקווה להתחיל להרגיש יותר טוב, גם התרופות יתחילו להשפיע בתקווה... הולכת לרופא מחר... כן, יש בי ציפיות לטוב

היום סיימתי למלא את הטופס לבקשת נכות כללית לביטוח לאומי ושלחתי. ועכשיו אני בלחץ. איך אני יכולה לנוח בשקט עד שאקבל תשובה? המטפלת שלי אמרה שלי עכשיו נגמרה העבודה וזה בידיים שלהם אבל עדיין אני בסטרס. מה צריך לקרות? למה מחכים? אני פשוט כל שעה ארענן את האימייל שלי לראות אם כבר קיבלתי תשובה. למרות שבטח כלום לא יקרה כי זה גוף ממשלתי ואין מצב שיהיהו כאלה מהירים... או שלא... לא יודעת... איך אני יכולה להפסיק את עצמי מהלחץ

בא לי שבסוף היום יגיע, שאוכל ללכת לישון, ומחר להתמודד עם העבודה... למרות שלא בא לי ללכת, אבל אני כבר יומיים בבית לא קמה מהמיטה. אין לי טעם להישאר עוד יום בשביל להישאר במיטה ולא לזוז שעות...

רק בא לי שיצאו דמעות שאוכל קצת להקל על הסבל

אני מרגישה נורא לבד... בא לי לבכות או לצרוח... בא לי להיות עם מישהו שמבין אותי 

אני מרגישה כל כך אשמה על זה שאני מרגישה רע. לא הולכת לעבודה או עושה פחות שעות. למרות שהם בסדר עם זה. אני מרגישה נוראית. כאילו אני בנאדם ממש רע שאני עושה ככה. אני מרגישה רע שאני מרגישה רע וכל דבר קטן מחרפן אותי... 

אני רק רוצה להרגיש לרגע שאני לא רעה..

יוצא לי לחלום שהייתי מישהו אחר, שלא סבל, שלא כאב לו, מישהו שאף פעם לא נפגע... הייתי רוצה להיות מישהי אחרת. לפעמים מסתכלת על נשים אחרות ומקנא שאין להם את הכאב בעיניים. אני מזהה כאב אצל אנשים... זה ברור בעיניים...

הלוואי ולא הייתי כל כך חולה... לא רוצה להיות נכה נפשית... רוצה להיות לא סובלת. 

הלוואי ומישהו היה מתקשר לשאול לשלומי. החבר הטוב שלי, בקושי יש לו זמן לדבר... אבל כשלא הגעתי כמה ימים הוא התקשר לשאול איך אני. הלוואי ויתקשר שוב.

רק רוצה שקט... שלווה... לא להיות לבד