קשה להודות שיש בעיה, שאתה נמצא בתחתית או שאתה צריך עזרה.
אבל למרות הכל גיליתי שיש עולם שלם של אנשים כמוני, שסובלים, בוכים ומנסים לנצח מחלה לא מובנת.
זה רע שזה עושה לי טוב לדעת שאתם שם בחוץ?
אם כן אני מתנצלת.
שנאה עצמית הפרעות אכילה ואנורקסיה זה עולם חדש בשבילי.
מאז ילדותי הייתי שמנה ולא היה אכפת לי.
לא שמתי לב שכל מה שרציתי בתחילת ועד סופו של יום זה לאכול, זמה שנחשב לבילוי אצלי, זה היה שמחה.
אחרי דיאטה בריאה למדי הגעתי ממשקל גבוהה מאוד לממצוע.
ואז התחילו הבעיות, עדיין הרגשתי שמנה ואט אט נסחפתי לדיאטות כאסח, הקאות ואנורקסיה, זה היה כל
הקהילות שלי
בלוגים שמעניינים אותי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
שלום מיס x,
ברוכה הבאה למועדון.....יש המון אנשים כמוני וכמוך בעולם...
תכלס, אני לא יודעת אם יש אנשים שיצאו אי פעם מהבולמיה, זו נראת לי מחלה כרונית שלא נתנת לריפוי, אולי אפשר להפחית עם ההקאות אך אי אפשר להתפתר ממנה בקלות.... כמוך כמוני גם אני רוצה להיות רזה! מי בימינו לא רוצה להיות רזה???
מאחלת לך בהצלחה רבה ושהמחלה הזו תצא ממך בקלות!!!
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוהי מיס,
אכן אין ספק כי נפלת אל תוך מלכודת הרשע של הפרעת אכילה.
העובדה שאת רק רוצה להיות רזה ולא רוצה להפסיק עם הדיאטות היא בדיוק חלק מהמחלה.
כנראה שעוד לא סבלת מספיק ולא איבדת מספיק בשביל להיות מוכנה לוותר על ההפרעה.
תמיד זה כואב לי לשמוע שאדם צריך עוד סבל ועוד ייסורים בשביל לעשות שינוי ולעבור "גמילה". מצד שני זה גם מובן.
אני משוכנעת שהיום הזה יגיע, היום בו תביני שפיספסת הרבה... כי אני לא מכירה מקרה בו החברים, המשפחה, הבריאות והחיים לא נהרסים בגלל המחלה.
ושהיום הזה יגיע - תחפשי לעצמך טיפול.
בנתיי
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו