אני מרגיש ככה כבר תקופה כל יום בארוחת ערב יש או שקט או ריבים ולא ריבים ומהסוג שממש לא כיף לשמוע )אין פה אלימות פיזית( פעם כל אחד היה אוכל בנפרד חוץ מההורים שלי שהיו אוכלים ביחד אחרי שאני ואחים שלי כבר אכלנו )גם אני ואחים שלי לא אכלנו ביחד( ניסיתי לקרב בין המשפחה שלי אז הצעתי שנאכל ביחד כולם זה נהיה קבוע אבל שום דבר לא השתנה אולי אפילו להפך כשאני חושב על המשפחה שלי אני כמעט תמיד מרגיש תחושה של אכזבה אני רואה משפחות של חברים ואני פשוט מקנא איך הם מסתדרים איך נראה שאכפת להם שהם לא נתפסים על שטויות הייתי שבוע עם חברים בטבריה לא חשבתי עליה
כבר חודש חודשיים פלוס שאני מרגיש תחושה של דיכאון דברים שעשיתי פעם כבר לא נהנה מהם קשה לי להירדם והשינה שלי לא רציפה אני מתעורר לפחות פעם אחת כמעט כל לילה אני כל הזמן מרגיש שכולם שונאים אותי גם המשפחה וגם החברים אני לא מרגיש טוב לגבי עצמי סבלתי מהצקות וביריונות בבית ספר בשנה שעברה וכשביקשתי לעבור כיתה לאיפה שחברים שלי נמצאים ועוד אנשים שכל הזמן רק שאלו מתי אני כבר עובר אליהם הבית ספר פשוט אמר לי לא והיועצת אפילו לא התייחסה אליי היא נפנפה אותי אחרי שאמרתי לה על ההצקות שקרו כל יום היא פשוט אמרה לי "שקלת להתמודד עם זה?" כל יום אני חושב אם
-
2 תגובות
כבר חודש חודשיים פלוס שאני מרגיש תחושה של דיכאון דברים שעשיתי פעם כבר לא נהנה מהם קשה לי להירדם והשינה שלי לא רציפה אני מתעורר לפחות פעם אחת כמעט כל לילה אני כל הזמן מרגיש שכולם שונאים אותי גם המשפחה וגם החברים אני לא מרגיש טוב לגבי עצמי סבלתי מהצקות וביריונות בבית ספר בשנה שעברה וכשביקשתי לעבור כיתה לאיפה שחברים שלי נמצאים ועוד אנשים שכל הזמן רק שאלו מתי אני כבר עובר אליהם הבית ספר פשוט אמר לי לא והיועצת אפילו לא התייחסה אליי היא נפנפה אותי אחרי שאמרתי לה על ההצקות שקרו כל יום היא פשוט אמרה לי "שקלת להתמודד עם זה?" כל יום אני חושב אם
