איך אפשר להקפיא רגשות הכוונה איך נגיד אומרים לי איזה משהו אז כאילו שלא יהיה אכפת לי איך עושים את זה שבאמת לא יהיה אכפת לי ?
ואיך להרגיע כעס?
ואיך להרגיש אהובה.?
ואיך לעצור את ההפרעות אישיות ?
ואיך להיות רגועה שלווה?
ואיך ליצור לעצמי חברה לפחות אחת ולהתמודד עם החרדה שלי ?
ואיך להיות מאושרת?
ואיך להרגיש עם טעם בחיים ?
ואיך לדכא רגשות ?
ואיך לשלוט על רגשות ?
באמת אשמח שתגיבו תשובה לכל שאלה כל שאלה חשובה לי בבקשה ? תודה רבה ויש לי חרדה אז סליחה
אני נורא רוצה חיבוק אני מרגישה חסך געגוע אני מרגישה שלא אחד לא אכפת אני מרגישה נורא ואני לא יודעת מה יכול לגרום לי להרגיש טוב
היי לכולם אני כל כך שמחה שמישהו מתעניין בי וקורא את זה אני מרגישה לבד אני מרגישה שלאף אחד לא אכפת ממני היה לי פתאום חרדה ולאף אחד לא היה אכפת אבל למישהי אחרת היה אז באו אליה המורה עזרה המנהלת ואני לבד ואני צריכה להתחננן ולבייש את עצמי כדאי שמישהו יקשיב לי ואף אחד א מבין אותי אני מנסה להסביר ולא מבינים אני רוצה שמישהו יקשיב לי יהיה איתי ויאהב אותי באמת אני רוצה חברה כל כך אני מרגישה בודדה מבויישת עצובה כאובה לבד לאף אחד לא אכפת משעמם לי כל יום המחשבות הורדות האלה החרדה הזאת החוסר טעם בחיים
היום בנות צחקו עליי והלכו ממני וככה עוד בנות ואז בנות רצו ללמוד בכיתה אחרי הלימודים ונשארתי שם אז הם לא רצו שיבקש מהם ללמוד איתם אז הם הלכו למקום אחר ללמוד אני מרגישה רע רע בבית רע בבית ספר מה עושים ומחייבים אותי לבוא ולהיכנס לשיעורים ואני מנסה אבל קשה לי נורא ויש אולי פעם בשבוע שאני לא נכנסת לשיעור או שתיים או אפילו פעם בשבועיים משהו בקטנה ואז עוד בנות שמעליבות אותי בדרך ואני רוצה ללכת לבכות אבל אני צריכה להיכנס לשיעור ללמוד ויש לי חור ענק בלב ואני כל הזמן רוצה למאלות אותו ואני מנסה להשיג יחס ושום דבר לא עוזר גם אחרי שמבינים לי יחס
באלי להיות כזאת חזקה כזאת עם בטחון כזה שלא אכפת מאף אחד ואני שמה את עצמי במקום הראשון איך עושים את זה??????? איך לא להיות תלותית באנשים
נמאס ממש נמאס כבר כמה אפשר כל בוקר להלחם לקום לקרב אין כח כבר לזה וגם אם אני ירצה לקחת חופשה זה לא יעזור כי עדיין המחשבות מכות בי כל כך אני מרגישה כלום אני מרגישה לא מחוברת לגוף אני מרגישה נורא נשרף עוד יום ועוד יום ועוד יום נמאס כל לילה לחשוב מלא כל פעם מגיעה שבת ואיתה החרדה נמאס למה אנחנו חיים בכלל נמאס לי כבר אוף כל פעם להלחם להיכנס לקרב למה אי אפשר לנחש קצת וגם להרגיש אומללה זה אחד הכואבים אוף להרגיש אף פעם לא מספיק זה נורא אוף מה הטעם מה המשמעות בחיים האלה מה הטעם כל בוקר לבוא ולהלחם ולהיכנס לקרב מה הקטע מה הטעם פו
היי לכולם מה עושים כשאין לי שום חברות ואני מקנאה בכאלה שיש להן וזה כל כך כואב לי אני רואה בת ברחוב פשוט באלי להתחיל להתחבר אליה ולהיות חברות אני כל כך רוצה חברות כל כך וזה כואב כל כך להיות בודדה ולצאת לקנות בגדים עם אמא ובכלל לא לצאת מהבית אז בישביל מה אני צריכה בגדים
היי אז אמ יש לי חסכים מההורים ואני כל שנה מחפשת דמות כלשהי שתיהיה לי אמא אז נגיד כיתה ח המחנכת נהייתי מאוהבת בה וחפרתי לה וכל הזמן חשבתי עליה ורציתי שתעזור לי וכל הזמן רציתי לדעת מה היא עושה ורציתי לראות אותה אח''כ זה המשיך למורה הבא והבא כי כל פעם מחליפים מורה וכל מורה שעזבתי זה השאיר לי צלקת כואבת ועכשיו יש מורה אחרת שאני ממממש אוהבת ואין שניה שאני לא חושבת עליה קשה לי להיכנס לשיעור ולהתרכז בגללה כי אני רוצה לראות אותה אני חושבת מה היא עושה עכשיו וכל דבר קטן שעושה לא טוב זה שובר אותי אז עכשיו הייתי כותבת הרבה עונה אבל ממש בקטנה אני
