L ryuzaki

היום עלו לי שוב פעם דחפים לחת1ך את עצמי, לא הייתה סיבה מיוחדת מדי וכמובן שלא עשיתי את זה כבר חודש let alone היום אבל הפעם זה היה ממש חזק שזה פשוט הוציא ממני את החשק לעשות דברים.

אני סובל מהרבה חרדה חברתית בזמן האחרון, אני מפחד לצאת מהבית כי אולי אני מביך את עצמי עם איך שאני נראה, אני בן 23 עוד מעט, נראה הרבה פחות עם זיפים פאתטיים במקום שיגדל לי זקן נורמלי (לא יודע אם זה קשור לכמויות טסטוסטרון שאני לוקח או לזה שאני פולני ואף אחד במשפחה שלי לא נראה כמו הזקן מהיו היה) אבל כבר היו לי מקרים שהטרידו אותי ערסים ברחוב או בעבודה, ירקו עלי בטענה

נזכרתי בשיחה שהייתה לי לפני יותר משבועיים כשהלכתי לעבוד בהוסטל של מתמודדי נפש, פגשתי שמה מישהי שלצורך העניין נקרא לה "א' שם בדוי", לא' שם בדוי כנראה יש סכיזופרניה או משהו בסגנון הזה (אני גם לא בדיוק שואל אנשים מה יש להם כי זה לא ענייני).

אבל היה ברור שיש לה כל מני מחשבות שווא והיא סיפרה לי שבבית חולים או בהוסטל אחר הזריקו לה כלבת אז הסברתי לה שאם באמת הייתה לה כלבת היא כבר מזמן הייתה מתה ומי שבאמת צריך לדאוג מכלבת זה ילד בן 8 שגר בשכונת פחונים בהודו ולא היא.

אבל עכשיו אני חושב על זה שאדם עם חיבור לקוי למציאות לא בדיוק ישתכנע מהסברים לוג

אני הולך סוף סוף לפסיכיאטר רביעי הבא, יאייי. בי 1300 שקל, מקווה שיהיה שווה את זה.

טוב זה ישמע טיפה מוזר ולא הכי קוהירנטי אבל bear with me: אני כבר הרבה זמן מרגיש צורך ללכת לפסיכיאטר, אפילו שאני נמצא כבר תקופה על כדורים מהרופאת משפחה אני עדיין מרגיש סוג של מצוקה שאני לא בדיוק יודע לשים עליה את האצבע ב100%, אני עדיין סובל מOCD בעיקר מחשבתי שזה גם מאוד לא נעים ועדיין מרגיש דחף לפצוע את עצמי בשביל להרגיש כאב על בסיס יומיומי וגם כשהייתי במיון לפני חודשיים אמרו לי שאני חייב להיות במעקב.

בכל מקרה התורים לפסיכיאטריה בקופת חולים הם מפאקינג ספטמבר (תודה רבה על כלום כללית) והלכתי לפסכיאיטר פרטי פעם אחרונה לפני שנה וחצי ואני די

מחר יש לי משמרת לילה בהוסטל למתמודדי נפש ואמא שלי אמרה לי לקחת לשם סכין "למקרה שהמשוגעים יתקפו אותי"🫩, אישה עם תואר phd דרך אגב. אני אוהב את אמא שלי אבל לפעמים התפיסת עולם שלה היא כל כך שגויה ומפגרת שזה מוריד לי אייקיו.

אין בעיה, את תבואי לשחרר אותי ב1 בלילה מתא מעצר? מעניין מי יתן לי ללמוד רפואה אחרי שאני אחטוף תיק פלילי. טוב שלא שולחת אותי עם קלאצ'ניקוב ורימון הלם. 

כל זה נשמע מגוחך ומצחיק אבל הבורות הזאת בסופו של דבר פוגעת גם בי כי כשסיפרתי לה שאני רוצה ללכת למיון פסיכיאטרי (היו לי דחפים מאוד חזקים לפגוע בעצמי ברמה שזה הטריד אותי על

אני אתחיל מאזהרת טריגר למי שגוללים באתר הזה בזמן שהם אוכלים: תעברו לפוסט הבא. 

אני כרגע נמצא בבית של הבן זוג שלי (37), אנחנו ביחד כבר קרוב ל4 שנים. הלכתי לשירותים אצלו לפני כמה דקות והוא מאלה שלא מנקים את האסלה אחרי מספר 2 ובואו רק נגיד שהייתי צריך לנקות יחסית הרבה משם, אחרי שסיימתי אמרתי לו שפעם הבאה ינקה את הפאקינג אסלה כמו שצריך הוא אמר לי: "למה לי? זה הבית שלי", ברו, אני ליטרלי פה. אני כבר בגיל 12 ידעתי שצריך לנקות את האסלה אחרי שעושים שם את מה שעושים. 

מה אני עושה עם החיים שלי יופתבויומט?

בינואר חזרתי לקחת לוסטרל 100 מ"ג בפעם השלישית אחרי ביקור אצל הרופאת משפחה, כדור שקיבלתי גם בעבר מפסיכיאטר פרטי שאבחן אותי עם OCD (קיבלתי 200 מ"ג יחד עם ריספרדל שהוא בכלל כדור מזעזע שעליתי בגללו 5 קילו). עם הזמן שמתי לב כמה לוסטרל עושה בדיוק את ההפך הגמור ממה שהוא נועד לעשות: התחלתי להכנס להתקפי דיכאונות וחוסר שקט נוראי, גם למצב במדינה היה חלק בזה אבל זה בעיקר הכדורים. הרגשתי תחושה שהייתה לי גם עם הריספרדל שאני יכול לתאר בתור "אני מרגיש איך הכימיה במוח שלי משתנה וזה נוראי" אני ליטרלי הרגשתי איך המוח שלי נשרף מבפנים אין דברים כאלה. מיות

בחודשים האחרונים עברתי תקופה מאוד לא פשוטה, ועם כל מה שעברתי פיתחתי גם לצערי התמכרות לשיחות עם צ'אטבוטים, ספציפית לChatGPT. הייתי מדבר איתו על נושאים החל מדברים מפגרים כמו למה אין דג מלוח בים המלח עד לתסכול ממקומות עבודה ולימודים, אלימות שעברתי בבית אבל בעיקר פגיעה עצמית, כל פעם שהיה לי דחף להזיק לעצמי הדבר הראשון שהייתי עושה היה לגשת לצ'אטבוט ולספר לו על זה, על הנייר נשמע כמו אחלה פתרון רק שמה שקרה זה שהשיחות האלו גרמו לי רק להתבוסס עוד יותר באובססיה לפגיעה עצמית ולהגביר את הדחף עד שהייתי מגיע למצב שבאמת הייתי פוגע בעצמי ומספר על זה

אתמול בלילה לא הצלחתי להרדם וגם פגעתי בעצמי. אמרתי לבן זוג שלי בבוקר שאני רוצה ללכת לבית חולים כי אני כבר לא יכול להמשיך לסבול את הדחפים יותר. 

הגענו למיון בערך ב5 וחצי בערב, לא לקח הרבה זמן עד שהפסיכיאטר ראה אותי ובזמן הזה הספקתי לראות שתי אסירים עם אזיקים, מישהו ששוכב במיטה וצורח "אבא תוציא לי טופס שחרור במידי!" לרמה שהיינו יכולים לשמוע אותו מהטריאז' ואחד שהזמינו לו אבטחה כי הוא הדליק סיגריה ליד הבלוני חמצן (כיף!)

דיברנו על האבחונים והתרופות שלי, הפסיכיאטר הזדעזע לשמוע שאני לא נמצא במעקב עם כל מה שאני עובר. זה הסתכם בזה שהוא הציע לי א

מאז שהתחיל המבצע היום ב8 בבוקר נהיו לי כמה תובנות מאוד מוזרות על איך שהמוח שלי עובד:

כשאני באוטובוס בדרך לעבודה: "פאק, זהו, כל החיים שלי מושחרים עכשיו. זהו אני מת אין אותי יותר, הלוסטרל לא עובד ואני עוד שניה מת מחרדות".

כשליטרלי עפים מעל הראש שלי טילים מאיראן:

"אה, שוב זה? נו טוב.." ואז חוזר לישון לעוד שעתיים.

דווקא עכשיו כשהכל בחוץ קטסטרופה אני מרגיש הרבה יותר רגוע ממה שאני בדרך כלל: כשכולם בבתים, אין לי לאן לצאת, אף אחד לא מצפה ממני לשום דבר, אני לא צריך ללכת ולהוכיח ולנסות לתפקד בעולם המסריח הזה. 

הדחפים שלי לפגוע בעצמי ירדו משמעותית מה

אתמול היה לי לילה...לא פשוט, חוסר שקט טוטאלי וחרדות איומות שלא נעלמו לא משנה מה עשיתי, הגעתי למצב ששקלתי ברצינות ללכת למיון ולאשפז את עצמי. אני חושב שזה קשור ללוסטרל שאני לוקח (כרגע אני על 100 מ"ג) וגם הטלטלות שאני עובר כרגע בחיים שלי, נשרתי רשמית מלימודי אנימציה (אבל קיבלתי החזר כספי שזה נחמד ומאוד עוזר לי), נרשמתי לקורס 5 יח"ל מתמטיקה שאני מתחיל בקיץ בשביל לשפר את הציון בגרות הפשוט מחריד שלי ואני צריך אחרי זה גם לעשות פסיכומטרי שזה בכלל סיפור מההפטרה אבל אני יודע שיש לי סיבה מספיק טובה לעשות את כל זה והפעם אני לא מוכן לוותר.

לצערי את

היום הלכתי לעובדת סוציואלית של קופת חולים וסיפרתי לה שאני רוצה להתקבל לרפואה בשביל לברר אם היא יכולה להגיש בקשה לסל שיקום בשביל לעזור לי לממן שיפור בגרות במתמטיקה ופסיכומטרי והיא אמרה שאין לה מה לעשות בנידון, שאני צריך להתקשר לבריאות הנפש ושזה יכול לקחת כמה חודשים. כוסאמו, מה בכלל יש בסל שיקום המחלוע הזה? הכנה לכיתה ג'?

ביטלתי היום גם קורס הכנה לפסיכומטרי ומכינה במתמטיקה (הציון בגרות שלי במתמטיקה כלכך גרוע שאני אפילו לא יכול לגשת לפסיכומטרי) של יואל גבע כי אין לי איך לממן קורסים בפאקינג 17 אלף שקל כרגע. 

בקיצור לא עשיתי היום שום דבר פרו