מעשיתי

מילה במילה. אף אחד לא עוצם עיניים אף אחד לא סופר לאחור על העץ זה מהשחק מחכה בשקט שלא ימצאו אותי בזמן שאף אחד לא מחפש. אף אחד לא תופס ידיים, אני רוצה לברוח אף אחד לא רודף, זה המשחק רצה מהר שלא תתפסו אותי... נשארתי לבד.. מי יכול לעזור לי לתפוס את עצמי בידיים. אולי אני לא מקיאה או אנורקסית בסכנת חיים ממשית, אבל הרגשות אשם הבלתי נשלטות שאחרי בולמוסים הכי מסוכנות. רוצה לצום עכשיו שבוע :(

אני מרגישה את זה בא, את הבולמוס הזה. ככ רוצה לעצור אותו. מנסה להכנס למיטה ללכת לישון אבל המחשבות על זה לא מאפשרות! רק הלפני שעתיים דפקתי אימון כושר של החיים כדי לקזז את מה שאכלתי היום. (הצלחתי לשמור על מזון בריא , אבל יתר על המידה, וזה הרג אותי) הגוף עוד כואב מהאימון , שעה של ספינינג , ריצה, 150 כפיפות בטן, פשוט הרגתי את עצמי. ואת כל העבודה הזאת אני רוצה לזרוק לפח עכשיו?! לא אין מצב שאני שורדת את הייסורים של אחרי ההתקף. חייבת רעיונות להסיח את דעתי מהעניין. פשוט לא שווה את זה אני יודעת אבל זה חזק ממני!!! תעזרו לי