נסטיה1

אני כל כך שונאאאאת ימי שבת! כבר מזמן לא הרגשתיכזה ייאושששש, קמתי בבוקר במשקל 53.4 ועכשיו (אחרי בולמוס והקאה)אני 54.0 ובאלי למות ואני לא מצליחהלהירגע ואני לא מבינה כלום!!!! אני גם לא ככלכך בטוחה במשקל (המכשיר) כל פעם שאני עולה עליומהוא יכול להראות מספר אחר!!!! תעזרו לייי!!

עברה לי היום איזה מחשבה בראש...ורציתי לשמוע את דעתכם... הלכתי היום בהרצל וממולי הייתה אישה מלאה (בלשון המעטה שלבשה חולצה חשופה)ותיהיתי לעצמי מה עבור לה בראש????? איך היא לא מתביישת "להשויץ" ככה בשומנים שלה?!?! אז אני מניחה שכולכם מכירים את זה שאתם עוברים ברחוב ליד מישו ממש ממש שמן וניגעליםםם פשוט ומצד שני טיפה מקנאים בחופשיות שלו ובשמחת חיים . או לעומת זאת כשעוברים ליד מישהי מממש רזה ומוצפים בקנאה ומצד שני ברחמים כי אולי היא בעצם סובלת? ולא משנה עד חזקים הרגשות שלנו באותו רגע על אדם שאנחנו אפלו לא מכירים, אחרי שעברנו אותו החיים שלנועוד...

אני חייבת לשתף אתכם במשהו, יש תימים האלה שאתם חולמים על אפלו רגע נטול מחלה? נטול מחשבות מטרידות? זה מגיע לכולנו... הייתי היום בים והחלטתי שאני ניכנסת, את האמת היה כלכךךךך קשה לעבור את כל האנשים שבוהיים לי בגוף אבל ברגע שהתרחקתי מקו החוף והגעתי למים העמוקים...איפה שאין אנשים והגלים עדינים ומלטפים-זה היה פשוט מושלם כל מה שהגוף עסוק בו הוא להוזיז כל הזמן תידיים והרגליים בשביל לא לשקוע והראש מתנקה מכל המחשבות!!! את האמת בהתחלה לא שמתי לב בכלל,אבל אז זה פשוט הכה בי! אני ממליצה לכם לנסות! שיהיה לנו לילה טוב ורגוע❤❤

רציתי לשתף אותכן במשו שאני חושבת שיכול לעבוד, התחיל מההתחלה... היה יום נורא ,עם אמא ,והמשפחה,והאימוניים,ושקילה ובולמוס שלא הצלחתי להקיא (ואו ניראלי זאת פעם ראשונה שאני משתמשת במילה הזאת בהקשר שלי) אבל בכל זאת יש בי איזה ניצוץ תקווה ,איזשהיא מחשבה שאולי מחר יהיה יותר טוב ואוכל פחות( או מאוזן ..איך שבא לכם) ואשרוף המון באימון וכך עוד יום ועוד יום ועוד יום וארזה ואהיה טיפה יותר רגועה! אני יודעת שזה חלומה של כל אחת מאיתנו ? אבל אולי זה אפשרי?? קל זה בטוח לא יהיה...אבל אני חושבת ששווה לנסות שוב!! אז כחלק מכל זה הבטחתי לעצמי שאני גם אשתף אועוד...

אני בת 16,אנורקסית ובולמית 4 שנים,ספוטראית בניבחרת ישראל..היום התחיל די בסדר...הייתי בטוחה שהיום יעבור חלק אבל לא... אצלי כל דבר קטנטן יכול לערער הכל ואלך לחפש מענה מהאוכל. אני די גרועה בלבטא את עצמי,אז תסלחו לי על הכתיבה המוזרה! יש לי יחסים די קשים עם אמא שלי...נגיד היום בארוחה המשותפת(מה שקורה פעם בשנה במקרה טוב) ,לא הסכמתי לאכול כי פחדתי כל כך שאאבש מולם שליטה ושוב ארצה להקיא...היא פשוט צעקה עלי שאביא לה מים וכשמזגתי לה לכוס מים נישפכו קצת מים על המפה, היא התחילה להגיד שאני שטן ועשיתי את זה בכוונה בשביל להרוס את הארוחה כדי שאוכל לעוד...

היי קראתי המון פוסטים ולפני הכל אני כל כך מצטערת שאתם לא יכולים להעלים את המחלה הזאת מהחיים שלכם ביותר קלות. הלואי יכולתי לעשות משהו בשביל לעזור לכל אחד ממכם.. אבל במה כבר ילדה בת 16 יכולה לעזור? אני לא בטוחה שאני יודעת למה בכלל אני מפרסמת את הפוסט הזה ,אולי בתקווה שאני ארגיש פחות לבד עם הרגשות האלה? יש לי הפרעות אכילה כבר 4 שנים ,ואני בטיפול כבר חצי שנה ואני באמת מרגישה שינוי בצורת החשיבה ..אני מבינה דברים שאולי לא הבנתי קודם! למדתי להפריד בין אכילה של רעב לבין אכילה ריגשית...אבל בתכלס? כלום לא באמת השתנה...ההשתוקקות הזאת לרזון והצועוד...