אממ אני לא יודעת איך להתחיל,אני בסוג של דיכאון כבר שנים. תמיד הסתכלתי על משקל ותמיד ניסיתי להוריד אותו,אם זה ע"י דיאטות שהתחילו משניצל תירס סלט ופרוסה וירדו רק לשניצל תירס,אם זה לבלוע המון כדורי לקסעדין כשעוד הוא היה בלי מרשם,אם זה תה טיבטי לאותו שימוש לאחר מכן,או אם זה ללכת לחדר כושר ללא הפסקה. היום אני פחות מסתכלת על זה,זה עדיין קצת מציק לי,אבל אני חושבת שבגלל הדיכאון אני לא מצליחה לאכול. פשוט אין לי חשק.כל דבר שאני אוכלת בא לי להקיא אותו אחר כך ובפעם שלאחר מכן אני שואלת את עצמי למה לאכול אם אחר כך אני מרגישה כל כך רע?? אני לוקחת עכ
חדשה פה.אין לי מושג כל כך מה אני אמורה להגיד או איך לתאר דיכאון אולי כפי שחלק מצפים או כסיבה להיותי כאן.דיכאון זה חלק ממני וממי שאני.
כשזה עובר איתך שנים רבות כל כך,כמעט כמו השנים שבהן אתה חי,כמעט כמו מספר החברים שהחלפת,כמעט כמו השירים העצובים ששמעת כל החיים,זה נטבע בך וחלק גדול מזה הופך לחלק מהאישיות שלך גם אם תרצה וגם אם תסרב ותדחף אותו בכל הכוח.
רציתי לוותר כל כך הרבה פעמים.אבל הרמתי את עצמי בכל פעם.אולי חלק קטן שבי מאמין שלחלק קטן אחר יש סיכוי להתעורר ולעשות מהפכה קיומית ומהותית ולעשות שינוי.לא רק בחיי אנשים כפי שאני שואפת,אלא בחי
-
14 תגובות