לצאת מהמיטה זה גם לא נח לעת עתה
אז עברו להם כמעט שבועיים
הזונדה עדיין תקועה לה בתוך הנחיריים
שוכבת כחיה בתוך הכלוב
מוציאה אנחות על גופי הכאוב
החולשה טרם נעלמה
וסחרחורות תוקפות אותי לאורך היממה
צרבות ובחילות, כאבי בטן עזים
לא נותנים מנוח ומאד מרגיזים
לילות טרופי שינה ארוכים ומשמימים
מסתובבת מצד לצד על הצירים החורקים
מייחלת בליבי שהחושך יעלם
והשמש שוב תזרח ואת ליבי תחמם
ובבוקר נשארת לבד במיטה, שוכבת
כל הבנות בתעסוקה מתמדת
4 ארוחות ואח"כ שמירות וקבוצות
כ-12 שעות לבדי עם מחשבות שרצות
פי יבש ומצחיח מחוסר אוכל
ואין דבר שיוכל עלי להקל
אפילו מי פה אסורים בשימוש
שלא לדבר על סוכריות להעביר את הטעם החמוץ
אז אחרי שטות שעשיתי משעמום בשבת
דיברתי עם האחות האחראית למחרת
והחלטנו בהסכמת הרופאה החלטה שכזאת
לצאת פעם ביום לחדר שמירה עם הבנות
ממש התרגשתי לצאת כבר מ'בית האסורים'
ואפילו בקשתי לנסות ולהגיע ללא הגלגלים
אז ביד אחת החזרתי חזק את עמוד הזונדה
וביד השניה תמכה בי האחות הנחמדה
וכך דידיתי לאורך המסדרון
רגלי רעדו מחולשה ללא הגיון
מבטי הצוות והבנות ליווני בשמחה
וכשהגעתי לספה נשמתי לרווחה
אך לצערי, חוץ מאור השמש ומלראות סביב בנות
לא חשתי בנח, הייתי עייפה ולא יכולתי תנוחות לשנות
בלי יכולת לזוז ממקומי ועם כאב שלא פוסק
כבר עדיף לשכב במיטה ולהאנח לבדי- הרחק
וביום שני תקפתני חולשה
הכיסא חזר לשימוש בלי בושה
כל היום שכבתי במיטה
בצביעת מנדלות ובשינה מרוטה
בין לבין באות אלי בנות
לדבר, לשתף ולשמוע התלונות
ובין השאר אני קולעת להן צמות
והן יוצאות מחדרי שמחות ומרוצות
מקווה להתחזק בימים הקרובים
לגבי האוכל עדיין אני מלאה בפחדים
יודעת שלבסוף לא תהיה ברירה
הרי לשם כך הגעתי זו המטרה
אז עכשיו אמצע הלילה שבין שלישי
לרביעי
שוב לא נרדמת מחוסר נוחות ומכאבים
מוצאת עצמי פותחת מחברת כותבת את אלו הדברים
והאחות שנכנסת לחדר נוזפת בי שבלילה ישנים
אז עוד מעט תתחיל ההמולה
יום רביעי יום השקילה
ואני משננת לעצמי שוב ושוב
זה העובר שעולה במשקל ולו זה חשוב
לא יודעת איך יראה המחר
אולי אעדכן יותר מאוחר
לעת עתה אפסיק את כתיבתי
לפני שהאחות שוב תבוא ותעניש אותי
-
16 תגובות
