בדידות
אז פוסט נוסף לא יודעת אם יקראו אבל הוא קשור לבדידות שאני חווה יום יום.
נכון, יש לי משפחה, אבל האמת לא ישנה לאן אני אלך הבדידות פשוט עוטפת אותי.
אני לא מצליחה להיות במרכז העניין ,להתחבר בשניה להרבה אנשים, הנורמה ואני פשוט לא הולכים יחד.
אחרי נסיונות חוזרים ונשנים להיות חלק ממקום העבודה שאני נמצאת בה: אומרת "בוקר טוב", מחייכת אבל מה לעשות אנשים פשוט מתעלמים. אני מנסה להבין למה אני לא מצליחה להתחבר עם אנשים כמו כולם ,למה לכולם יש 300 ומעלה חברים בפייסבוק לפחות 10 פלוס בחבורות בקשר יום יומי ולי פשוט אין את זה..
נמאס לי לשקוע בקורבנות על הנושא הזה להיות כקורבן עצמי ולהיות שמחה עם מה שיש אפילו חסרת חברים אבל לפחות בחיים.
הבדידות הזו היא מעגל. אני משדרת פחד מהחברה והם אוטומטית בורחים מבת אדם כמוני. ואני שקועה עמוק בדאון שאין אפשרות אפילו לשינוי, מהסיבה שנבואה מגשימה את עצמה. אז בחיים לא אשתנה ולא יהיה לי חברים.
פשוט בבוץ הזה וכרגע לא בדיוק מצליחה לצאת ממנו. נשאבת עמוק בזה ופשוט בא לי לפרוש כנפיים ולהיעלם מהעולם כי שוב אני בודדה אז לאיש לא יהיה אכפת.
-
5 תגובות
