ציפורי לילה

שוב עוד יום חיובי שעובר
למרות שכל שניה בו הייתה טריגר
יום שקילה 
משקל בעלייה
ישיבה  שקובעת
ולי לא אכפת…
הייתכן??!!
מרגישה משוחררת יותר ,כן
דואגת פחות, 
מוכנה לנסות 

הצמות נקלעות מתחת ידי אחת אחת
עוד חיוך מרוצה של בת
עוד נשיקה שנשלחת אלי מרחוק, מקרוב
מחממת את הלב ועושה לי טוב
וגם לא מובן, 
מה העניין?
מה יש בי כ"כ לאהוב
כנראה, אתם לא רואים כמה רוע יש בי מקרוב

קצת השתטות וצחוק
לצאת מהקפידה פה של החוק
וסוף סוף אפשר לשחרר ולשיר בקול
בחדר לבד ולא בחדר המוגבר לעיני קול

ואז עת הערב ירד על המחלקה
וארוחת שמונה על נשמתי מעיקה
התכנסו באמצע כמה מתוקות ובחור
לשיר ביחד שירה בציבור

ואני שעד לפני שניה, 
צחקתי ביחד ללא מניעה
ישבתי בצד קולעת צמה 
מסתכלת בקנאה על זאת המהומה

לא מסוגלת להיות משוחררת כמותן
לשיר בקול וליהנות איתן.
אסור לי ליהנות, נהניתי מספיק
פתאום זה מרגיש לי דוחה ולא מצחיק
אסור לי אסור, זה היה יותר מידי
איך הכנסתי הנאה לחיי?

ופעם ראשונה שביקשתי רשות
לצאת לטיולי לילה מלאי לחות
למרות הסחרחורות שאותי תוקפות
שיסמכו עלי שאדע אם צריך לשחרר המושכות

אז ירדנו חבורת בנות מאושפזות
עם כח עזר ואחות
לעשות סיבוב בתל השומר
לנשום אוויר וקצת להשתחרר.

התחלתי ללכת, הסחרחורת נסבלת
בודקת היא את גבול היכולת
לאט לאט מגבירה היא את כוחה
מנסה לראות מי תנצח במערכה

הולכת לחברה מבקשת תמיכה
אך היא אומרת לא, ואני מקבלת זאת בהערכה
ניגשת לחברה אחרת
על רגש הבושה שבי מתגברת
משננת לעצמי בראש בקול
לא עכשיו… אסור לך ליפול!

מנסה להמשיך כאילו הכול כרגיל
כאילו אנו שתי חברות צועדות יחד בגיל
כאילו אני לא הולכת בתוך עננים
כאילו רגליי לא מהלכות על ים וגלים 

רק עוד קצת החברה לי לוחשת
ואני מרגישה חלשה ומותשת
נזרקת בתוך הספה בחדר יום
לוקחת אוויר, מנסה לנשום

תחושת אכזבה אותי ממלאה
אפילו טיול קצר כבר לא הנאה
למה שום דבר לא הולך כנדרש?
גם אני רוצה לצאת וליהנות בלי חשש

חברה ביקשה לפני, התחננה 
שלא אצא כך לשבת הראשונה
שאני זקוקה לעוד קצת שקט ומנוחה
מה שלא יתאפשר בבית, היא בטוחה

ושאר החברות עוטפות אותי בחום
מזכירות לי כמה התקדמתי רק בשבוע האחרון 
התעודדתי מעט, חיוך עלה על פני
הגעתי לחדר… בלי שהאחיות שמו לב אלי
לא רוצה שיידעו שאני כ"כ חלשה
שליבי לא עומד בכזאת מעמסה.

נשכבתי במיטה… 
בתוך העלטה
החולשה בתוכי צברה תאוצה
כולה טיול קצר החוצה…
מה את לחוצה?

שמורות עיני נעצמו מאליהן
עייפות מהיום שעבר עליהן
צניחה של הדופק… תחושת צלילה
אל המיטה בחדר נזרקת בבהלה
נשימותיי התקצרו… עטופה בדאגה
וליבי דוקר וכואב כאילו צועק בשאגה

לילה לבן… או בעצם שחור
את עיני לא יכולתי לעצום ולנחור
החדר חג סביבי במעגלים
לא יכולה לקום לשירותים
אולי אקרא לאחות?
לא. זה נעים לא פחות

נים לא נים, נרדמתי מעט
פקחתי את עיני לאט לאט
מתח מורגש עוטף את גופי
נכנס אלי ללא רשותי
יום שישי היום… אלך לביתי
והמתח מתגבר רק מהמחשבה הלזאתי

לא רואה איך אצלח את הסופ"ש 
בתוכי מתרחשת מלחמה באופן מוחש
כוחי מותש,
והמתח הנפשי מורגש
צועק לי מתוככי גופי
מה חשבת שככה אלך לי?
בלי לקפוץ מידי פעם לומר לך שלום,
לתת לך להבין שאני לא נמוג כמו חלום,
שתצטרכי להילחם בי מפעם לפעם
שלא תשכחי מה הטעם.
אז זהו…. שוכבת לי במיטה
בחוץ עולה הבוקר בחדר עלטה
כותבת את רחשי ליבי
אולי זה יקל על המתח שבי

הגיע עת לקום
נגמר זמן הנום
יום חדש מפציע….
אולי הוא עוד יפתיע?