נגמר הכוח

יש שיר מעולה של מרסדס בנד בשם הזה. אני, בדרך כלל, לא אוהבת להודות בזה שנגמר לי הכוח. עובדת על אבדן כוחות, בהתשה מוחלטת, בניצול מקסימלי של כל כוח אפשרי. ההיריון הזה מתיש אותי. הקיץ – גם הוא לא חסר לו 🙂 
טוב, אלה סתם קיטורים. בסך הכול, הסוכרת הייתה מאוזנת עד עכשיו. פתאום קפצו הערכים משמעותית. נדמה לי שמאז שהפסקתי לדקור את עצמי בשיטתיות, אני פשוט שמה לב פחות לאיכויות המזון אבל זה לא באמת כך. שומרת באדיקות – ובכל זאת משהו השתנה. 
יש לי יתרון אחד וחיסרון אחד בסוכרת הזו, שפרצה בהיריון. היתרון: הסוכרת היא מהסוג שנעלם לאחר הלידה. החיסרון: אני, כנראה, טרום סוכרתית, ולכן אאלץ להמשיך ולשמור על דיאטה קפדנית. למעשה, יש בזה עוד יתרון אחד: אולי סוף סוף אגלה את עולם הבריאות והאושר, כפי שהשכילו חובבי טיפוח האגו, שאימצו להם את תורות המזרח הרחוק כדי לקבל לגיטימציה לפיתוח נרקיסיזם – ואני לא מתכוונת לאלה שבאמת חיים בצנעה לפי אורח החיים המקורי, אלא החקיינים למיניהם. 
אז סוכר כבר ירד מהתפריט, פחמימות – גם. עכשיו מחליפה את הלחם באורז, הפסטות בירקות והמזון השמן באוכל טבעונאי. ת'כלס, זה כייף. מקווה לא למצוא את עצמי מטיפה לאחרים על כל הטוב הזה, ופועלת בקיצוניות, שמזכירה יותר את היעקובינים. 
יחי החיים הבריאים. מבזק חדשות מהמציאות – בכל זאת נמות בסוף. רק אומרת.