בתור תשובה לכל התגובות + התנצלות

לא התכוונתי לעודד או לפגוע במישהו.
אני מבינה שפה נלחמים בהכל… 
לשאלה: אני סובלת מהפרעות אכילה. 
יש לי רגשות שנאה-אהבה כלפיי זה. 
ואני לא ממש יודעת מה לעשות עם זה. 
אני יודעת שזה מסוכן, 
ואני תמיד חושבת מה הייתי אומרת לחברה קרובה או לבן משפחה אם היו עוברים את אותו הדבר.
והאמת אין סיכוי שהייתי נותנת לזה לקרות להם. 
אני בכנות, הצטרפתי לפה כדי לקבל עזרה, תמיכה. 
אני צריכה להוריד משקל ומהר. 
אבל אני לא רוצה להפוך את זה למעין "משימת התאבדות." 

תודה שהערתם את תשומת ליבי לגבי את הפוסט הלא ערוך השתמע, 
אני לא רוצה לעודד אף אחד לעבור את מה שאני עוברת עכשיו,
והייתי רוצה לעזור לעצמי ולאחרים לצאת מהמצב הזה. 

ההפרעות שלי משתנות ומתחלפות. 
זה התחיל בזה שהייתי אוכלת המון, ומקיאה. בימים שלא הצלחתי להקיא, הייתי נשברת, מקבלת התקפי חרדה, בוכה, צורחת, אלימה (כלפי עצמי) ועוד. 
אחר כך החלטתי לא לקחת סיכונים ולהפסיק לגמריי לאכול. 
ואני בקושי אוכלת. 
מצד אחד אני יורדת המון ובקצב מהיר, מה שכן גורם לי להרגיש טוב. 
מצד שני, כל היום הבטן שלי עושה רעשים מוזרים, מביכים, אנשים מסתכלים עליי מוזר, מעירים לי על כך שאני חיוורת, ומרוב רעב אני מרגישה עצבנות, מתיחות ומרחיקה אנשים ממני מבלי לשים לב… בסוף אני אשאר רזה, אך בודדה. 

ואני לא יודעת מה לעשות. ניסיתי לרדת בדרך "בריאה" כלום לא עבד. זה היה איטי מדי בשבילי. 

בגלל זה הצטרפתי לפה.
 לא כדי לעודד הפרעות אכילה, 
אלא כדי לעזור לעצמי לרפא את שלי. 

אז סליחה אם הפוסט הקודם שלי היה נראה כאילו אני מעודדת את זה. 
אולי זה סוג של שכנוע עצמי להמשיך. 

אז שוב, 
זה ההסבר שלי, 
ואני מתנצלת.