מסקנה שהגעתי אליה

אחרי כל כך הרבה מחשבות, וכל כך הרבה מהמורות, הגעתי למסקנה שלבד זה הכי כדי להיות, כי ככה אני לא נפגעת מאף אחד או אחת, אני לא פוגעת שלא בכוונה באף אחת או אחד, והכל נשאר על מי מנוחות, כי ככה לבד הכי טוב להיות.

למה הגעתי למסקנה הזו

כי אין אנשים אמיתיים בעולם הזה, אומרים לך משהו אחד ומתכוונים באמת לאחר,

לא נמצאים שם כשבאמת קשה, כשבאמת צריך תמיכה אין אף נפש חיה,

לכולם קל להתמודד עם מציאות ורודה.

אך כשקצת קשה, איש לעזור לא באמת רוצה

וכך הגעתי למסקנה שעדיף באמת להיות בודדה, ככה אין שום סכנה להפגע.

ויהיו מביניכם כאלה שיגידו שזה לא נכון ככה לחיות, ושאני בוחרת בשטויות

אבל איש מכם לא עבר את מה שאני עברתי, ואיש מכם לא חיי את החיים שלי

אז אני אודה לכל אחד ואחד מכם שאת הביקורות הפעם רק הפעם תשמרו לעצמכם

כי אני מספיק מבקרת את עצמי, ואני עושה את העבודה דיי טוב לבדי

יכול להיות שאני נוקשה ויכול להיות שחלקכם יחשבו שאני פוגעת בהם בכוונה

אבל אני לא זה רק מה שאני מרגישה, ואם לכווץ את זה למילה

אז פשוט אכזבה.

אין לי מילה יותר טוב מאשר אכזבה זה מה שאני מרגישה מהאנושות ומהחברה

ובכך אני מסיימת את מה שרציתי לומר עד כמה שזה נשמע קר.

תודה לכל מי שקורא ואולי איפשהו יזדהה.