בין השפיות לשיגעון הכל חוזר אליי!!

לפני אישפוז….
מחכה ….
ימים חולפים… עוברים …מתסכלים…
ואני, מחכה , מחכה להתנתק מהחיים.
מרגישה שחייבת ,לחתוך , להיקרע להיתנתק
גם אם הפחד אותי כמעט משתק
בתוך מערבולת משוגעת
מחפשת שפיות …בטירוף כבר נוגעת
המח מתפוצץ
הגוף מתעייף
הנפש צורחת
והנשמה מתייפחת
מחפשת אחיזה לבנתיים
כי ההפרעה משחקת בי בשתי ידיים
עייפה ,מותשת , מחפשת
מרגישה מרומה , בדיחה ,מרגישה משוחקת
אמרתם שאני במצב מסכן חיים
אז איך לעזעזל אין מכם סימן כבר שבועיים שלימים?
יודעת בתוכי שזה עניין שמתארך
השאלה היא כמה אוכל להחזיק בתוכי רצון שדועך
פחדתי ללכת לאישפוז ולא הייתי מוכנה
עד שהפנמתי בתוכי שזו הדרך הנכונה
אבל בנתיים ממתינה….
יום ועוד יום ועוד יום קשוח
ואני עייפה אין בי כבר כח
הייאוש מתחזק והתסכול מתגבר
ואז עולה בי מחשבה שאולי זו טעות ועדיף לוותר….

הבלבול משגע , מחרפן , מייגע
מרגישה את הטירוף בי נוגע לא נוגע

מרגישה שעוד רגע סופית אשתגע!!!