שינוי קטן צעד גדול !!!
לאט אבל בביטחון אל עבר הניצחון!!!!!!!

כבר שישה ימים לא אכלתי ….
ז"א לא טעמתי ….
מחוברת לזונדה על מיטה בטיפול מוגבר
עם רשימת חוקים של "אסור ומותר"
אסור לי לקום וברור שלא ללכת
בשירותים צריך להשאיר חריץ דק ואחר"כ יש אחות שבודקת …
מקלחת מותר רק פעם ביומיים
יש זמן מוגבל וכמובן שאסור הרבה מים
מחוברת למוניטור בלילות
ובבוקר הכי קשה ויש דמעות …
משתדלת להיות חזקה … לצחוק לדבר
אבל יש קשיים ולפעמים זה קורא לי כל כך להשבר…
וזה קשה כי צריך להחזיק מעמד
לשתף פעולה עם הצוות וללכת איתם יד ביד
כי בתוכי ברור לי ואני יודעת בוודאות
שהם רוצים לעזור לי לחזור לשפיות
לא אשקר שלפעמים אני מתעצבנת
על אחות קרציה או אחת שמתעללת
אבל בסופו של יום אני אומרת לעצמי וגם לצוות
שאני פה להלחם ולסיים עם המחלה המקוללת
והיום… היתה וועידה של כל הצוות המטפל
והוחלט שאוסיף חוץ מהזונדה קצת אוכל וזה מלחיץ ומתסכל
פתאום לא בא לי ונח שההזנה ע"י מכונה
הרגשתי שזה נחת עליי ואני בכלל לא מוכנה
ניסיתי בהתחלה לעשות משא ומתן
לבקש דחייה ולמשוך את הזמן
אבל ב"ה שקיבלתי דיאטנית עקשנית אבל גם רגישה
שהובילה אותי לקבל החלטה גם אם היא קשה
ומחר יחד עם הזונדה אצטרך לאכול ארוחת בוקר קטנה בחדר מוגבר
וזה מלחיץ אותי בטירוף ולא בא לי שיבוא מחר
כי יש ככ הרבה חוקים
ולא ייתנו לי לבצע טקסים
אוף ! היה לי כלל כך שקט ונחת
כשלא הייתי צריכה להתמודד עם אוכל מול צלחת
אבל יודעת שגם לזונדה קל להתמכר
ולא בשביל זה הגעתי !! החזון שלי הוא אחר!!!!!
רציתי להלחם ואני רוצה לנצח
ועכשיו הרגע הכי קשוח
לעמוד במבחן ולעשות עוד צעד
להיות חזקה בכל שלב עד שאגיע ליעד !!!!
בצעדים קטנים אבל משמעותיים
אני סוללת לעצמי את בדרך לחיים !!!
ויש מחשבות ויש חרטות
מה? גם זונדה וגם אוכל – יותר מידי חרדות…
אבל אני יודעת שהקולות והצרחות והפחד
הם של ההפרעה שאונסת אותי להשאר איתה יחד
וסליחה על המילה הבוטה אבל זה ככה בלי ספק
שאני לא רוצה אבל היא נשארת צמודה ולא מתכוונת להסתלק
אבל אני לא מוכנה להיות יותר קרבן !!!
נשבעתי שעד שלא אהוג אותה אני לא יוצאת מכאן!!!!!!!
כמו אישה מוכה נשארתי איתה שנים
ופה זה הזמן שלי לקרוע אותה גם אם זה כולל כאבים איומים !
ןאני אמשיך במלחמה לאט ובביטחון
ומתפללת כל יום שאצליח ובראש מורם אגיע אל הניצחון!!!!!!!!!!
אמשיך לצעוד יום יום שעה שעה בלי לוותר
לא אאפשר לה להכניע אותי יותר!!!!!
הפעם אני מנצחת!!
בסיבוב הזה את הגביע – רק אני לוקחת!!!!!!!!!!
מקנאה בך כל כך על הכוחות והגבורה שבה את מתמודדת
- 0
- שתפו
דווחוווהו את באמת 100
אני קוראת את זה ולא מאמינה כמה כוחות יש לך,
כוחות בשעת משבר!!
שהחלטת רק בעצך לקחת אותם לעבוד איתם בשביל החיים,
אוהבת! ושולחת לך המון כח,
מקסימום יהיה לך אובר...
אז תמשיכי לנצח ולגרות אותנו,
ואגב את כותבת ומביעה ממש יפה!
בהצלחה אהובה
- 0
- שתפו
דווחונשמות שלי אתן!!! תודה על כל מילה!!!
יומיים קשים... חדירה לפרטיות ,חוקים שמרגישים חסרי תכלית וקושי פיזי ונפשי גדול....
מתאמצת לא להשבר ולהחזיק מעמד!!!
- 0
- שתפו
דווחומדהימה אחת ❤️
- 0
- שתפו
דווחווואו מאוד קשה.. כל הכבוד לך שאת עומדת בזה כבר שבוע. יש כאלה שלא מצליחות יום אחד ..
עם כל הקושי תאכלי את הארוחת בוקר כדי שתוכלי לעוף כמה שיותר מהר מהמוגבר.
הרבה יותר קל במחלקה הרגילה..ובשביל להגיע לשם את חייבת להראות שאת יכולה להתמודד עם ארוחות.
שולחת כוחות
- 0
- שתפו
דווחואת גדולה מהחיים!!!
מצטרפת לכל המילים הטובות שכתבו כאן החברות האחרות...
????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????
אלופית שלי את!!!
- 0
- שתפו
דווחובהצלחה ,
- 0
- שתפו
דווחוכל יום הוא אתגר קשוח
ולפעמים אני מרגישה שאין בי כבר כח
בין קושי פיזי של כאבי בטן ועצירות מייסרת
לבין התמודדות נפשית מול אחות מעצבנת
והיום השיא - שכמעט מפרק וגומר עלי ברמות
העיפו חברה טובה שנתנה לי פה ככ הרבה כוחות
מרגישה לבד עד שהנשימה נעצרת
תוהה לעצמי מתי יגיע הרגע שאכתוב שאני נשברת
קשה לי ... כואב ולפעמים גם משפיל
בכל יום טריגר חדש שמאיים להפיל
שבוע ראשון של אישפוז עבר
ולי עוד הרבה זמן נשאר
לא יום , לא יומיים גם לא חודש או חודשיים
תהליך ארוך בדרך קשה ומורכבת
ואני ממשיכה יום יום נלחמת....
מחזיקה חזק
לא מוותרת!!!!!
- 0
- שתפו
דווחולוחמת אמיתית ❤️ וענקית
- 0
- שתפו
דווחואין עליך בעולם באלי להיות כמוך אלופההההה????❤️❤️❤️❤️❤️
- 0
- שתפו
דווחואת אלופה מאוד מאוד מאוד
תראי איך כולן עוקבות כאן אחרי התהליך שאת עוברת
בווודאי שיש קשיים ויהיה עוד המון,
אבל כל שעה שאת נלחמת מביא אותך לנצחון, ובסוף בסוף היא תחלש, ברמה כזאת שאפילו הדברים המטגררים כבר לא ישפיעו,
כלומר, כמו "בנאדם חופשי", שזה כבר לא מלחמה.
אולי יש משהו שאת יכולה לחשוב עליו שכשיהיה לך קשה זה יוכל להזכיר לך בשביל מה את נלחמת?
- 0
- שתפו
דווחו