Namma

נכון שכואב לך- אני מבינה
שורף לך מאד- זה הזיה
אבל את צריכה להבין- את רק עוד אחת
יש עוד המון- אותו הדבר
אחד עומדים לו בגרון עם תמיכה
ולשני יש צו הריסה- ככה זה!
ההבדל היחיד- זה העומק ואיך:
או שתחחסני בלשים חומה, או שתמתחי קו -ומגיע לך כפיים- באמת את ענקית:)

אבל עכשיו אני כבר ממש עמוק

לא מצליחה למצא כח לצאת, וכמובן לא יכולה להתאבד: ושוב אמון לתת!

נכון, זה מתכון לאבדון- זה התרסקות במקום בניה

זה בחירה, והכל נתון בידיים שלך- קצת אמונה!

יש אנשים שצמחו ענקיים עם המון יותר קשיים(אולי בגלל...)

ונכון שזה לא נעים להתלונן, ובמיוחד לא לשמוע את זה,

אבל תרשו לי רק

סליחה מראש על הפסימיות,

זה לא טוב להיות בנטל על אנשים גם אם זה רק פוסט, אנונימי!

נמאס לי,

יהיה תקופת בולמוסים- סבבה,

יהיה צומות - סבבה,

אני ירד למשקל מפחיד - יאאלה,

אני ישמין וישנא את עצמי - לא נורא,

אין לי כח לטיפולים - אין לי כח גם לחשוב על זה,

הלב והכבד משתגעים - שיתמודדו,

העיכול משתולל - אין לי איך לעזור,

אין לי איך להפסיק,

אני לא מצליחה לישון לילות שלמים - זה ממש מבאס, פיזית אין לי כח!

העזרה לא עוזרת לי- ואל תציעו לי לעבור עזרה,

כי זה דובר -שכבר נמאס לי,

חבל,

ניסיתי המון- מבטיחה לכולכם שאתם לא מבינים כמה!

התאבדתי בשביל לחיות!!

חבל,

אם רק היה מישהו

זה בכלל לא מובן

מנותק

גוף בלי נשמה

איך אפשר עם הלבד

זה לבד כל כך

שנראה שלא נשאר כלום רק עם לבד

ואצלי

שהצלחתי להוריד, שהצלחתי לא לאכול

להיות חלשה, להתעלף

לא להרגיש

להסתחרר

הצחלתי -

לא להפגע

 ולא להפגש עם עצמי

זה מה שעזר

זה מנגנון נגנה חזק

ואני לא יודעת אם תבינו

אבל הוא היה קריטי

ובימים האחורנים שהוא קורס חזק

אני לא צריכה להסביר לכם שזה פשוט מפחיד

מפחיד שאת חייבת להעלם

והכל מסובך

וא"א

אלא רק להתמודד

ואין לי דרך לעשות את זה

אז לבנתיים אני בין שורדת לחיה

בין מרגישה בעל כרחי - למעל כוחי

פשוט משהו קורה

והוא לא טוב

הוא מפחיד

חבל

אני לא כזו גרועה שככה יהיה.....

זה לא לאנשים שלבד יכולים

את הלבד אוהבים

והשקט מחפשים

שרגוע להם וטוב

ובכל רע רואים את הטוב

הייתי פעם כזאת

זה דעך- נאבד

נלחמתי על טיפת תקווה

ולא הלך לי

אכזבה

קשה לי מאד לשתף

כואב שאין מי שמתענין

חונק שכופים עלי דעות

ואז מה שקורה

שאני רוצה להעלם 

לא יכולה להרגיש

הרבה יותר פשוט להיות חולה

וגם שם אין הבנה

כי זה קשה לא לאכול

ואף אחד לא מבין שאני לא יכולה לאכול -

וביחד עם זה קשה לי עם זה!!

לפחות אז אני פחות מרגישה.

אז כרגע - למרות שזה לא נחמד

אני במקום הפסימי  השחור

ומצטערת בשביל כולם

שזה מרחיק ולא נחמד

שזה מדכא

ואתם רוצים להנות

וזה הנקודה

שאני לא,

אני רוצה רק להעלם

לא יכ

היי,

יש מצב לשאול שאלה קצרה בפרטי,

את אחת מהמנהלות קהילה?

תודה

הכעס היחיד שאולי מוצדק עכשיו על עצמי,

זה הכשלון בכל דבר

לא מצליחה לתפקד בכלום

לא מצליחה לשמוח מכלום

הגוף נפגע לאט לאט

והכל סובב סביב האוכל

אין שניה שהתסכול נותן לי לנשום

במיוחד שיש לי את התנאים לא לאכול

ואף אחד לא עומד לי עם אקדח!!!

אז איך זה זה הגיוני שלמרות הכל

המשקל נשאר כמעט אותו דבר

ולמה דווקא שאני נכנסת לטיפול

נאבדת לי השליטה על האוכל

והמשקל מפסיק לרדת

ולמה שאני מפסיקה את הטיפול זה לא עוזר?

ואני ממשיכה להתגנב ולאכול בערב

מנסה להקיא וחוץ מכאבים איומים בגרון לא קורה כלום

כל כך אהבתי פעם להרגיש רעבה ימים שלמים

זה היה לי כל כך קל וכיף

ועכשיו זה פשוט ל

כבר מידי הרבה זמן שאני מנסה לרדת עוד ולא מצליחה,

לא יכולה יותר לראות איך אני נראית, ולא את המשקל,

לא להתמודד עם מה שקורה, ולא ללכת לדיאטנית,

אני מצליחה לצמצם, לאכול בריא, וללכת לכושר, רב היום,

ואז בערב-לילה לאט לאט אני עולה הכל בחזרה,

חוסר שליטה!!

אז החלטתי שאין לי ברירה ואני חייבת להקיא ממחר,

ואני מפחדת,

כי אני יודעת שזה יכול להיות ישר למטה,

אבל זה חזק ממני,

לא יכולה להיות ככה!

לא רוצה לבכות יותר על הבטן והמשקל.

חייבת להוריד הכל.

זה לא פייר שאני נראית ככה והמשקל נמוך

מה יהיה? זהו? הלך עלי?

והכי מפחיד,

אם אני לא אצליח להקיא?

אין מצב, אני לא נושמת!!

לא