הכעס היחיד שאולי מוצדק עכשיו על עצמי,
זה הכשלון בכל דבר
לא מצליחה לתפקד בכלום
לא מצליחה לשמוח מכלום
הגוף נפגע לאט לאט
והכל סובב סביב האוכל
אין שניה שהתסכול נותן לי לנשום
במיוחד שיש לי את התנאים לא לאכול
ואף אחד לא עומד לי עם אקדח!!!
אז איך זה זה הגיוני שלמרות הכל
המשקל נשאר כמעט אותו דבר
ולמה דווקא שאני נכנסת לטיפול
נאבדת לי השליטה על האוכל
והמשקל מפסיק לרדת
ולמה שאני מפסיקה את הטיפול זה לא עוזר?
ואני ממשיכה להתגנב ולאכול בערב
מנסה להקיא וחוץ מכאבים איומים בגרון לא קורה כלום
כל כך אהבתי פעם להרגיש רעבה ימים שלמים
זה היה לי כל כך קל וכ