כאבי צוואר

שלום רב,הנני בת 66 בריאה בד"כ נוטל 2 גלוקומין ביום.לפני כשנתיים נפלתי תוך כדי חציית כביש ושברתי את היד,. לפני כשנה הופניתי לרופא סכרת  שאמר שלמרות תוצאות צפיפות העצם -1.4 בירך לדעתו אני צריכה להתחיל לקחת פוסלאן בגלל ששברתי את היד ממצב של עמידה מה שלא היה קורה לכל אחד אחר. (לא לקחתי ),בסוף חודש פברואר השנה החלתי לסבול מכאבי תופת במפשעה בצד ימין ניגשתי לרופא נשים שהפנה לאורטופד,שהפנה לכירורג ושוב חזרתי לאורטופד שבסופו של דבר שלח אותי לצילום אגן ופרקי ירכיים.שם התגלה שיש לי שברים ברמוס פוביס תחתוןועליון מצד ימין.חייבת לציין שלא נפלתי ולא קיבלתי מכה. אין אפשרות לקבע / אחר אמור להתאחות מעצמו.

אתמול הייתי אצל רופא הסכרת שעכשיו עוד יותר בטוח שמדובר באוסטאופורוזיס והמליץ לי לעבור טיפול של עירוי באקלסטה במינון של 5 מ"ג תוך 20 דק'.

חייבת לציין אימי עם אוסטיאופורוזיס שנים סיימה מחזור בגיל צעיר 42 ורזה מאוד.אני שמנה סיימתי מחזור בגיל 58 לא מעשנת ולא שותה..תוצאות בדיקת צפיפיות העצם לא השתנו עשיתי במרץ 20 ולפני כחודש אותם תוצאות. האם לדעתך נכון הטיפול המומלץ של הרופא? והאם את מכירה טיפול בתוסף בשם מומיו שיכול לעזור כתוסף?/ במקום העירוי. נוטלת גם 4 טיפות של ויטמין די כל יום.

לתשובתך אודה

שוש

המיתוס! מנוחה ממושכת היא הפתרון הטוב ביותר לכאבי צוואר
לצערי, לעיתים המנוחה היא הגורם להחמרה או 

עיכוב השיפור בכאבי הצוואר.

נכדתי ( חיילת בצה״ל) סובלת מכאבי ראש ממיגרנות ומכאבים בהנעת צוואר. ב - MRI יש אנומליה סביב ה - CO-1 השמאלי. נשלל מום בכלי דם של הצוואר והמח. הופנתה לפיזיותרפיה וכן למרפאת כאב לקבל זריקה אוקסיפיטלית . לא ברור מקור כאבי הראש ( מקור אחד או יותר) .האם הזריקה האוקסיפיטלית היא טיפולית או אבחנתית?  אם היא טיפולית, כל כמה זמן יש לקבל את הזריקה? 

היי,

השתמשתי בסקסנדה כחצי שנה וירדתי יפה. הזריקה מאוד השפיעה עליי וגם המינון הנמוך-0.6, השפיע ברמת הירידה(18 קילו- ממשקל 82 למשקל 64) וברמת התופעות הנלוות. הפסקתי להשתמש לפני כחודשיים. בנתיים אני שומרת על משקל יציב. 

אך חלק מהתופעות לוואי ממשיכות- מידי פעם יש לי ממש מספר ימים של בחילה ממושכת(כמו בזמן השתמשות בזריקות) שאני מרגישה שאני לא מסוגלת להכניס כלום לפה(למרות שאני מרגישה את הבטן מקרקרת) או המון גרפסים(אמנם לא מסריחים כמו שהיו עם הזריקות) שמלווים עם ריפלוקס- שלא היו לפני התחלת השימוש בזריקות וזה קורה גם כאשר אני לפעמים אוכלת יבש(קרקרים ואורז לבן).

השאלה היא האם הזריקה יכולה לגרום לתופעות לוואי שנשארות לאחר הפסקת הטיפול ובמידה ושמעתם ממשתמשים נוספים על תופעות דומות?

איך הייתם ממליצים להתמודד עם העיניין מעבר ללכת לבדיקה אצל גסטרו?

תודה רבה

שלום רב!

אבקש המלצה לתרופה או כול דבר אחר שיכול לעזור

לאחר ניתוח לכריתת פוליפים נאצרה פיסטולה די חיצונית

לפי רופא חוט נמס וחור שדרכו עבר חוט הזדהם

עמורה לעבור ניתוח לכריתת פיסטולה

מקבלת רמיקייד  שכנירא  משפיעה לריפוי פצע 

אודה מאוד על המלצה.

תודה מראש

חשבתי על כך שאפשר לשאול חבר מה עשה בחוגים ובתחביבים, אבל יותר חשוב להתרכז בדברים המשמעותיים בחייו כמו התחביבים. החונך אמר לי שצריך גם לבדוק את מידת הפניות של האדם לשיחה. אם האדם הולך וממהר, אי אפשר לפתח אתו שיחה. אם הוא מסתכל עליי ועונה לי, נראה שאפשר לשוחח אתו.

האם לקיחה של שתי התרופות בו זמנית (אבל לא באותו זמן במשך היום) עלולה לגרום לבצקות בכפות הרגלים? מלבדן לוקחת קנדור פעמיים ביום. הדיזותיאזיד הוא חצי בבוקר, הג'נוביה כדור בערב. אנא ענו לי כי ממש מנסה להבין אם יכול להיות קשר לבצקות - הן מציקות מאד.תודה רבה!

ברור שבמחלה פיזית, החלמה דורש עזרה מיומנת מבחוץ. ניתן להחלים לבד מפציעה פיזית אבל שבר יתאחד בדרך פגום ללא אורטופד וגבש, הסיכוי ללכת אחרי החלפת ברך קלוש ללא פיזיוטרפיה אבל איך שהו צפוי ממני להחלים לבד מPTSD, או מהפרעת אישיות גבולית. מקבלת בשני התחומים - בריאות פיזית ונפשית דרוש שיתוף פעולה מהמטופל ובמקביל ניתן להבין בן זוג שקם ועוזב אחרי שזוגתו נשארה משותקת. כשמדובר במחלת נפש - היו שהגדירו כד הצעה מוקדמת - התופעות באות והולכות אז ניתן להבין את אלה שמאמינים שאני שולטת בהתנהגותי. אפשר במידה מסויימת להגיד את זה על כולם אבל גם לאנשים כביכול ״בריאים״ יש גבול לשליטה עצמית. משפט אחרון של בעלי לפני שעזב את החדר היה ״האם את תינוקת?״ לא, אני חולה. זוהי עובדה. נכון ניתן לנצלו כתירוץ אבל אני בגדול כך לא עושה. באמת עושה את הכל שביכולתי להפחית את הנזק - לעיטים קרובות אפילו על חשבון טובתי. אני מרבה לעשות חושבים לעלויות של פתרונות אפשריות - משווה מחיר ותועלת. אפילו בהתיחסות לעלות הכספית להפרד מבעלי אם בכלל זה משהייתי רוצה או אם בכלל היה בי את היכולת לחיות לבד. לא סתם נראה לי שאלה עם אבחנה שלי הם פי חמישים 50 בסיכון להתאבד. די גאה בזה שאני בת 63 ולא הגעתי לאף נסיון התאבדות. מודה לכם על הבמה להתפרק. רובם כבר לא מעוננינים או אפילו מסוגלים להכיל את משיש לי להגיד. שוב אשמח לתגובות אבל אבין אם יתעקבו לבוא. 

אתמול נשארתי ערה עד מאוחר בקריזה רצינית, לא הצלחתי להפסיק לשנוא אותי ולרצות לחדול להתקיים. אני בכיתי, צעקתי, צרחתי - הכל. ואחרי שהתעוררתי אמרתי לעצמי שהיום הגיע היום להשתפר ולחשוב אחרת, להתחיל ברגל ימין את היום.

בחרתי את הלבוש, התאפרתי, אפילו ענדתי תכשיטים. איך שהגעתי למקום העבודה שלי כולם לא הפסיקו להחמיא לי על איך שאני נראת וכמה יפה האיפור שלי היום,

זה לא עזר, תוך חמש דקות הייתי בשירותים בוכה, שנאתי את העובדה שאני בחיים. עדיין שונאת. אבל בנתיים עדיין יש בי מעט תקווה שמחר כשאקום אני ארגיש אחרת, שאני ארצה להיות פה ולהתקיים.