אתמול נשארתי ערה עד מאוחר בקריזה רצינית, לא הצלחתי להפסיק לשנוא אותי ולרצות לחדול להתקיים. אני בכיתי, צעקתי, צרחתי – הכל. ואחרי שהתעוררתי אמרתי לעצמי שהיום הגיע היום להשתפר ולחשוב אחרת, להתחיל ברגל ימין את היום.
בחרתי את הלבוש, התאפרתי, אפילו ענדתי תכשיטים. איך שהגעתי למקום העבודה שלי כולם לא הפסיקו להחמיא לי על איך שאני נראת וכמה יפה האיפור שלי היום,
זה לא עזר, תוך חמש דקות הייתי בשירותים בוכה, שנאתי את העובדה שאני בחיים. עדיין שונאת. אבל בנתיים עדיין יש בי מעט תקווה שמחר כשאקום אני ארגיש אחרת, שאני ארצה להיות פה ולהתקיים.