כל כך רע, כואב ופוגע. תמיד דוחקים אותי לפינה. זה קשה מדי, הכל קשה מדי. אני עייפה, נמאס לי.
אנשים כל כך רעים, לא שווה בכלל להתחבר לאף אחד, רק להיות לבד ככה בכלל אי אפשר להיפגע, אי אפשר לומר לי שאני רעה. שאני לא עושה טוב. שטעיתי, וטעיתי, ועוד טעות, ועוד אחת, בלי סוף...
למה בכלל שווה להיות ליד אנשים? למה? מה יוצא לי מזה? היה לי יותר טוב לבד. בא לי לעזוב את העבודה, נמאס לי. לא רוצה יותר כלום. אף אחד, רק אני. אני היחידה שיודעת איך לא לפגוע בעצמי, אני היחידה שבאמת נחמדה אליי ומבינה אותי.
