הדיכאון שלי עקשן. כמוני. הרי הוא נדבק בי מבלי שבחרתי בו והפך להיות חלק ממני.. נלחמת בו כבר תקופה ארוכה. עושה הכל: טיפול תרופתי, טיפול פסיכותרפי, טיפול אלטרנטיבי.. מרגישה כמו שפן נסיונות, רק בשביל להפסיק עם הסבל היומיומי הנוראי הזה.. והוא.. בשלו. עקשן. איך ממשיכים מכאן כשהכל תקוע? כמה עוד אפשר להילחם? נמצאת במבוך ללא יציאה, אין לי כבר כוח!!!!! open
רבים חושבים שכאב וסבל הן מילים נרדפות - זו טעות. אך מהו בעצם ההבדל ביניהן? ובכן כאב הוא בעיקר פיזי, לדוגמה כאשר אדם שיש לו פחד ממחטים צריך לעבור בדיקת דם, הדקירה עצמה היא הכאב הפיזי והוא נמשך מספר שניות ומסתיים. אך הסבל התחיל עוד הרבה לפני, כשהוא דמיין את המחט נכנסת לגופו ואת הכאב שהוא יחווה, החרדה מהכאב שיבוא, זהו הכאב הנפשי - הסבל. הסיבה לכך שרבים חושבים שהסבל והכאב הם זהים היא מכיוון שהכאב בדרך כלל גורם לסבל - אך חשוב לעשות את החלוקה בין גורם לסבל לבין הסבל לכשעצמו בכדי להבין את הסבל טוב יותר. ניקח לדוגמה מזוכיסט, המוזכיסט מרגיש כאב בדיוק כמו שאר האנשים, אך בניגוד לרוב האנשים הוא נהנה מהכאב ולא סובל ממנו ולכן הוא רוצה עוד ממנו - בשונה משאר האנשים שרק מנסים להימנע מהכאב. אז אם הכאב הוא רק הגורם לסבל, מהו בעצם הסבל? איך מגדירים סבל? חיפשתי הגדרה לסבל ומצאתי הגדרה מדויקת ופשוטה להפליא אצל בעל הסולם, לפעמים הגאונות נמצאת דווקא ביכולת לפשט דברים מורכבים. בעל הסולם מגדיר סבל כחיסרון. לכל אדם יש רצונות, הפער בין הרצון של האדם לבין מה שיש לו במציאות - הוא הסבל. ככל שהפער גדול יותר - כך הסבל גדול יותר. הגדרה פשוטה וגאונית. לאדם בגדול יש שלושה סוגי צרכים - פיזיולוגים, נפשיים וערכיים. לאדם יש צורך פיזיולוגי לאכול - כשלא מתמלא הצורך הפיזיולוגי הזה והוא רעב, הוא סובל. לאדם יש צורך ריגשי לאהבה - כשלא מתמלא הצורך הזה, הוא סובל. לאדם יש צורך לפעול על פי המערכת הערכת שהוא מאמין בה (ערכים חברתיים או דתיים) - כשהוא לא מצליח לפעול על פיה - הוא סובל. ככל שהחיסרון גדול יותר - כך הסבל גדול יותר. כך יוצא שמהות הסבל - זהו החיסרון. היפך הסבל היא ההנאה - היפך החיסרון הוא המילוי - כך שעל פי המשוואה הזו המילוי הוא הגורם להנאה. בני אדם נהנים כאשר הם ממלאים את חסרונותיהם, למשל כאשר הם אוכלים הם ממלאים את החיסרון הפיזיולוגי - ותופעת הלוואי של מילוי החיסרון היא ההנאה. כאשר בני אדם מאוהבים הם ממלאים את הצורך הריגשי לאהוב ולחוש אהוב - ומילוי החיסרון הריגשי הזה גורם להנאה. כאשר אדם מצליח לפעול על מערכת הערכים שהוא מאמין בה, כגון למשל עזרה לזולת - מילוי החיסרון הערכי הזה גורם לו להנאה. עכשיו לאחר שהבנו יותר את ההבדל בין הכאב לסבל וממה נובעת תחושת ההנאה, אשאל אתכם שאלה. מה קורה כאשר לאדם יש חיסרון ענק שמרגיש אינסופי - שאין ביכולתו למלא? ובכן אם חיסרון הוא מהות הסבל - סבלו יהיה גדול מאוד. מקווה שהחכמתם, גוף עם אדם מת. open
אני נוטלת ברינטליקס מזה כחודש ,התחלתי במינון של 5מ''ג וכבר כמעט שבוע במינון של 20 מ''ג ואין שום השפעה !!במקביל אני נוטלת ויואנס ,ליריקה וכדורי הרגעה כגון קלונקס וקסאנגיס האם ישנה אפשרות שכדורי ההרגעה גורמים לברינטליקס לא להשפיע??או לחילופין אני צריכה עוד לחכות...כעבור כמה זמן הברינטליקס משפיע?? תודה מראש open
שלום , התוודעתי לקהילה כעת עם חיפושיי בגוגל . במהותי אני אשה שמחה ,פעילה , אוהבת חברה , בת 43 , אם ל3 ילדים , חברתית , פעילה , תקשורתית , מנהלת , בוסית, עקרת בית הכל .... לפני כשנתיים עברתי ניתוח כריתת רחם עקב בעיות גניקולוגיות קשות שפגעו באיכות חיי , מתמודדת עם 2 הורים חולים . 2 הנשים הכי קרובות אליי חלו ומתמודדות עם סרטן גרורתי במהלך השנה האחרונה - חרדות השתלטו עליי ! ניסיתי להיות "כל יכולה " לסייע כאן ולסייע שם אך המגדל החל קורס ומתמוטט והתחושות הן בגופי . זו תקופה ארוכה בחיי שיש ירידה משמעותית בתפקוד הקשור לכל תחומי החיים: התפרצויות , כעסים , חוסר אנרגיה ,עצב חוסר חשק, קושי ריכוז, עיפות קשה, השמנה ( לא מתיאבון מוגבר) כעס על עצמי איך הגעתי למצב כזה??? בכי , ביקורתיות ,חוסר ערך, רגישות יתר תחושה שאני לא מוערכת כלל בקרב בני הבית " לא סופרים אותי " . נפילות במצב הרוח . כלפי חוץ אני השחקנית האולטימטיבית . בכל זאת יש רגעים / שעות / ימים טובים ושמחים כי אני אוהבת את החיים. יש לי ניתוקים מאנשים במהלך השבוע גם לטלפונים איני עונה. בן הזוג שלי תומך עד כמה שיכול , אך יש קושי בביטוי רגשי . אני לתחושתיי הוא לא עושה מספיק ,על מנת לסייע לי ובמידת מה חושש ממני , מהתגובות או התפרצויות . כנ"ל הילדים לא מחשיבים אותי לא מסייעים ואפילו לא בעזרה הכי קטנה . הם רגילים לדרוש , לקבל כי יודעים שאמא היא בולדוזר , כנל גם הסביבה, המשפחה , הבעל כולם האצילו סמכויות אליי . כעת אני לא מסוגלת, לא רוצה לקחת אחריות , לא רוצה להיות מנהלת , מפיקה , יזמית ואחראית . את זה בן הזוג לא מעכל הוא רגיל שאני מנהלת הכל בית, משק בית ואת העסק שלנו המשפחתי - הכל קורס :(( הוא מקפיד לומר לי שכולם מפרגנים לו על בת הזוג שמנהלת ביד רמה ( מה שאני כבר לא ) ואותי זה מקומם . אתמול ביקרתי אצל פסיכיאטר לאחר שיחה משך שעה . אובחנתי (רשמית ) כסובלת מדיכאון מגורי . הומלץ לי נטילת ציפרלקס והוסברו לי תופעות הלוואי , בינהם ירידת תפקוד/ כאבי ראש/ מיני והשמנה . אני שלצערי מושפעת מגנטיקה "דפוקה" (אם עם הפרעה ביפולארית ) מכירה את התרופות ומה ששימוש ממושך גרם לה . עם כל הידע המקדים שלי איני רוצה ליטול תרופות . הוא לטענתו אין לי למה להגיע בעוד כחודש אם לא אקח את הכדור . מבקשת עזרתכם מה עלי לעשות ? מרגישה שפסיכיאטר לא באמת משוחח איתי אלא רק מחפש סימפטומים מאבחן וכותב מרשם . תודה רבה רנה open
