הנושאים החמים

שחזור סיסמה

הזן את כתובת האימייל שבאמצעותה נרשמת ונשלח לך לינק לאיפוס סיסמה

פסיכולוגיה

פסיכולוגיה

לפעמים יש לי קולות מוזרים בבטן כמו של רעב אבל זה יכול לקרות גם ברגע שסיימתי ארוחה ופשוט לא נעים לי מכך פתחתי חרדה גדולה מזה פרקתי עם הפסיכולוגית שלי חצי וגם לא עזר נסיתי לא לאכול גלוטן ניסיתי לא לאכול חלבי וללא הואיל מאומה הלכתי לנטרופתית גם לא עזר בבקשה תעזרו לי אני מתבודדת מחברה בגלל זה לא יושבת ליד אף אחד מה לעשות????
open
כל חיי הייתי בחרדות לא ידעתי לדבר, להכיר, לחוות חוויות עם אנשים חדשים. כל החברות שיש לי הן מה שאני קוראת להן "חברות בטעות" כי אני לא באמת יודעת איך הן נהיו חברות שלי. והאמת היא, שסבלתי כל חיי, לא ידעתי למה אני כלכך דפוקה וכולם בסדר, למה אני חסרת עמוד שדרה ומפחדת מהצל של עצמי וכולם כלכך בטוחים בעצמם. בצבא לאחר התמוטטויות קשות, התחלתי טיפול אצל קצין פסיכולוגיה וסופסוף נתן לי שם לכל מה שחוויתי כל חיי חרדה חברתית מאז השתחררתי, התחלתי זוגיות (מישהו שחברה הכירה לי כמובן) התאהבתי, הייתי מאושרת, ואחרי יותר משנה וחצי יחד עברנו לגור יחד בבאר שבע לקראת הלימודים עברתי למקום חדש, בלי חברים, בלי כלום מחליטה שאני מנסה הפעם, מחליטה שאני לא נותנת ל"חרדה החברתית" שלי לנצח אותי. אז ניסיתי לצור קשרים עם חבריי ללימודים (דרך הזום כמובן) כישלון מוחלט. אני פשוט לא יודעת לעשות את זה. מבלי לשים לב, החרדה נכנסה לי לחיי הזוגיות. הפחד שלי להשאר לבד מנע ממנו לצאת, להכיר אנשים מספסל הלימודים שלו, ופגעו בו. המצב ביננו החמיר, קשה לנו, קשה לו, קשה לו להתמודד עם כל החרדות שלי, הפחדים שלי, הכאבים שלי קשה לו איתי אני הורסת כל דבר טוב בחיים שלי\ ואני מרגישה שהגעתי לנקודת אל חזור איתו אני מרגישה שריסקתי הכל והוא לעולם לא ישוב לאהוב אותי כי הרסתי אותו החרדות שלי הרסו אותו ומיום ליום אני שונאת את עצמי יותר ויותר אני מגיעה למצבים שאני אומרת לעצמי דברים קשים אני מגיעה למצבים שאני חושבת לפגוע בעצמי כי אני מרגישה שאני לא ראויה לאהבה אני לא ראויה לחברים אני לא ראויה להרגיש נאהבת ובא לי להפסיק להיות כלכך לבד אני לבד ואני מתמוטטת וכל החברות שלי מהבית אני משקרת להן אני אומרת להן שאני בסדר אני מספרת שהכל טוב ביננו אבל שום דבר לא טוב רע לי רע לי ונמאס לי מעצמי אחרי הבןזוג הקודם שהפגין את האהבה שלו אליי במכות ובקללות. מצאתי אהבה בריאה וטובה עבורי אני רוצה לקחת שליטה על החיים שלי חזרה איך?
open
בלוג
חולם בהקיץ
עשרים רגע (סקס)
אף פעם לא ממש שיתפתי בחוויות המיניות הראשונות שלי, זה לא היה מהסיפורים שרצים לספר לחברים, אבל החלטתי  לשתף חלק כאן, וזו תהיה הפעם הראשונה שבה רוב הזכרונות האלה רואים אור, זה מעט גרפי, ויכול להוות אולי טריגר, אז ממליץ למי שזה עלול להיות בעייתי עבורו לדלג על הפוסט הזה, אבל אני בוחר לשתף את זה למקרה שיש כאן…
open
בלוג
חולם בהקיץ
להתעורר בכוונה מחלום טוב
חששות לקראת הטיפול
open
אני סובל בזמן האחרון מדכאון כבד, חרדות בלתי פוסקות, מחשבות אובססיביות, עייפות ועצבנות. ואני לא יודע מה לעשות כי אין לי עם מי לדבר כרגע אין לי גורם מוסמך זמין בינתיים, אני גר בבית שמש ואני יודע שיש מרכז לבריאות הנפש ברחוב ארלוזורוב אבל אני עדיין לא מבין איך הם יכולים לטפל בי, יש לי פגישה איתם בעוד שבוע לגבי קבוצות תמיכה, אשמח אם אתם תסבירו לי מה הם יכולים להציע במצב שבו אני נמצא, ולפי מה ששמעתי ממי שאני מכיר, שאשפוז זה אופציה שהיא על השולחן... מה עושים? תצרו איתי קשר ב [email protected] [email protected] 052-954-1442
open
בלוג
Live the life you want. The journey
הגדרות ותיוגים בתוך חיפש העצמי
מי אני? מה אני? למה אני?מה אנשים אוהבים בי? מי מיוחד בי, ואיך אני מגדירה את עצמי? אני חושבת שככה התחילה החרדה שלי
open
אני בתקופה קשה בחיי, התגרשתי בפעם השניה. עד לשנה האחרונה של המשבר הייתי אדם שמח מאושר ללא בעיות מיוחדות. בשנה האחרונה אני חווה משבר גדול, הכאב לב והפרידה גמרו אותי אני כל היום חושב עליה וזה לא נותן לי מנוח. כמו כן עבדתי בתחום התיירות שנים רבות ועכשיו בעקבות משבר הקרונה גם פוטרתי מהעבודה וכרגע לבדי ללא עבודה וללא חל״ת. אני מטפל אצל פסיכולוגית כבר שמונה חודשים כמו כן נוטל תרופה בשם רמוטיב שקיבלתי מהרופא משפחה כחודשיים. לאחרונה יש בראשי מחשבות אובדניות ואפילו רשמתי מכתבים לקרובי. אני שיתפתי במיידי את המטפלת שלי שהפנתה אותי לבידיקה אצל פסיכיאטר. אני מאוד חושש מהכתם והתרופות שאקבל מהפסיכיאטר חושש מהפגיעה בחיים שלי ובעתיד שלי מאוד, ובעיקר חושש מהתמכרות ותופעות הלוואי של כדורים שאקבל. אני לא חושב להתאבד כרגע וממשיך ועושה פעולות בחיים שלי כולל חיפוש עבודה וכו.. מה ההשלכות שיכולות להיות מטיפול כזה?
open
אני לוקח ציפרלקס כבר 8 חודשים. ירדתי בחודש האחרון במינון ל 2.5 מ"ג . רבע כדור של 10. ובנתיים ברוך השם הכל טוב. אין חרדות ואין דיכאון. השאלה שלי-אם כמו שאומרים זה מינון זניח ולא אפקטיבי האם אני יכול לרדת לגמרי מהציפרלקס? ואם ארד תוך כמה זמן מתחילות תופעות הגמילה ולכמה זמן? למה לצפות? וכל הזמן מזהירים אותי שהחרדות והדיכאון כנראה יחזרו -זה נכון תמיד? אנשים לוקחים ציפרלקס 10 ו 20 שנה?? לא מכיר מישהו שלוקח את זה כל החיים. בכל מקרה אם אני לא בן אדם דיכאוני וזה פתאום נפל עליי באמצע החיים יחד עם חרדות זה אומר שבטוח הם יחזרו? לא נרפאים מזה אף פעם? אין לי כסף כרגע לטיפול פסיכולוגי שעולה 350 שח לפגישה וגם בקופות החולים יש תור לפסיכולוג של שנה וככה גם באיכילוב לצערי. אז מה עושים? ממשיכים בציפרלקס? אבל ככל שאני אמשיך יותר זמן הגמילה יום אחד תהיה סיוט הבנתי. אשמח לעצות כי אני אובד עצות. ולמה תמיד אומרים שאם מפסיקים אז החרדות והדיכאון יחזרו בצורה הרבה יותר חריפה? האם מומלץ לעבור לרמוטיב במקום כל הכדורים הכימים?
open
לקח לי הרבה זמן למצוא את המילים הנכונות, כיצד לתאר את מה שאני חווה כרגע בפרק של הפרעת דחק פוסט טראומתית. בחטיבה וביסודי נכנסתי לשתי חזיתות, חזית אחת פנימית וחזית אחת חיצונית. החזית החיצונית הייתה נגד הסביבה בעיקר- נגד תלמידים אחרים. החזית החיצונית גרמה לחזית פנימית, הידועה כדיכאון וכחרדות. החזית הפנימית גרמה לשאיבת כוחות פנימיים איטית אך בטוחה, בעוד שהחזית החיצונית רק החמירה את המצב בחזית הפנימית. המצב בשתי החזיתות היה כל כך מתיש עד שבכיתה ט' (אחרי 7-9 שנים בערך) הנפש הפסידה את הקרב הפנימי שגרם לנטישה של הקרב החצוני. שטחים פנימיים רבים עכשיו מלאים במוקשים פעילים, ואני תקוע כרגע באמצע שדה המוקשים פעילים שנשארו מהקרבות המתישים. אני מודה, אני מאמין ב"צמיחה פוסט טראומטית" ואני עדיין בתהליך של החלמה ובניה. אני כרגע מנסה לצאת משדה המוקשים וכמעט כל צד שאני לוקח כרגע גורם להפעלת מוקש. וכל פעם שמופעל מוקש, חלק אחר בי מת. אבל כל פעם שאני דורך על מוקש אני לומד יותר, ולא רק על איך לא לדרוך על עוד מוקשים או איך להוציא מוקשים פעילים אחרים מהאדמה. אני לומד הרבה על עצמי, על התמדה, על פסיכולוגיה, על החיים עצמם. אפשר לאמר שאני לומד איך להתמודד בלי החלקים שמתו בי כבר מהמוקשים שהופעלו. הדרך לזה קשה ומייסרת מאוד כרגע. במיוחד עם בעיות שינה הנובעות מסיוטים, פלאשבקים, ועוד. אני לא מצפה שאי פעם אני אבריא לגמרי מזה ותמיד ישארו הצלקות ופצעים בלתי נראים פה ושם, אבל "ללא מאבק אין התקדמות".
open
בלוג
טרשת נפוצה אהובתי.
על פסיכולוגיה הפוכה
ושאר ירקות.
open