נ Edit לא כתבתי פה שנתיים וחצי והאמת שאני לא ממש יודעת מה להגיד, אולי סתם לומר את הדברים כפי שהם כי אין לי למי… הזמן עשה את שלו והתקדמתי בחיים, כבר לא בתיכון, לא חיילת וגם לא סטודנטית. היום אני אמא לשניים, יש לי עבודה ויש לי תחביבים וסהכ נשמע מדהים ובאמת הרבה מזה מדהים. אבל זהו אני כבר נמצאת במעמד שאין לי את הרצון לקבל טיפול וגם אם היה לי- אין לי את היכולת בגלל נסיבות החיים. בחודשים האחרונים הפרעת האכילה חזרה (מבחינת סימפטומים) ומה שהכי עושה לי טריגרים אלו תמונות של בנות ברשתות החברתיות, בנות שהיו פעם חברות שלי והיום נראות כמו שאני נראיתי לפני ההריונות. אני כל כך מעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 3 תגובות לא כתבתי פה שנתיים וחצי <p>והאמת שאני לא ממש יודעת מה להגיד, אולי סתם לומר את הדברים כפי שהם כי אין לי למי… הזמן עשה את שלו והתקדמתי בחיים, כבר לא בתיכון, לא חיילת וגם לא סטודנטית. היום אני אמא לשניים, יש לי עבודה ויש לי תחביבים וסהכ נשמע מדהים ובאמת הרבה מזה מדהים. אבל זהו אני כבר נמצאת במעמד שאין לי את הרצון לקבל טיפול וגם אם היה לי- אין לי את היכולת בגלל נסיבות החיים. בחודשים האחרונים הפרעת האכילה חזרה (מבחינת סימפטומים) ומה שהכי עושה לי טריגרים אלו תמונות של בנות ברשתות החברתיות, בנות שהיו פעם חברות שלי והיום נראות כמו שאני נראיתי לפני ההריונות. אני כל כך מקנאה, זה מעורר בי כעס ואני נעשית עצבנית. זה גורם לי לשנוא את עצמי ולהרגיש חוסר ערך. כל זה קשה פי כמה כי פשוט אין לי את מי לשתף… בעלי תמיד יהיה מוכן להקשיב אבל הוא גבר, הוא לא באמת מבין למרות שהוא מקסים ומשתדל. זהו בגדול, בא לי פשוט לחזור לאנורקסיה והדרך הזאת רעה וקשה מכל הבחינות… כנראה שזה כל מה שרציתי לומר ;( </p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה