Edit קשה לי נפשית חשבתי שכשאמא הייתה בבית חולים היה לי קשה. קשה לי יותר עכשיו, אני מרגישה שאני צריכה לטפל בילדה קטנה, באיזשהו מובן איבדתי את אמא שלי. ואחרי חודש וקצת שיום יום הייתי איתה בבית חולים ועשיתי הכל בשבילה ושמתי את עצמי בצד, היא חזרה לבית וזה אף פעם לא נגמר, אני מרגישה שזה לטפל בילדה קטנה, היא מאוד רגישה ואני צריכה להיזהר על כל מילה. אין לי חיי חברה ובקושי יש לי זמן לצאת לעבוד כי אני איתה ואני מקדישה את כל הדאגה שלי אליה שזה כבר מעיק, אני דואגת לה יותר מדי ששכחתי לדאוג לעצמי ואין אותי כבר, אני בוכה בלילות כי אין לי מי שידאג לי, אבא שלי מזניח אעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה תוכן שליחה 1 תגובה קשה לי נפשית תוכן<p>חשבתי שכשאמא הייתה בבית חולים היה לי קשה.</p> <p>קשה לי יותר עכשיו, אני מרגישה שאני צריכה לטפל בילדה קטנה, באיזשהו מובן איבדתי את אמא שלי.</p> <p>ואחרי חודש וקצת שיום יום הייתי איתה בבית חולים ועשיתי הכל בשבילה ושמתי את עצמי בצד, היא חזרה לבית וזה אף פעם לא נגמר, אני מרגישה שזה לטפל בילדה קטנה, היא מאוד רגישה ואני צריכה להיזהר על כל מילה. אין לי חיי חברה ובקושי יש לי זמן לצאת לעבוד כי אני איתה ואני מקדישה את כל הדאגה שלי אליה שזה כבר מעיק, אני דואגת לה יותר מדי ששכחתי לדאוג לעצמי ואין אותי כבר, אני בוכה בלילות כי אין לי מי שידאג לי, אבא שלי מזניח אותה והאחים שלי קטנים ואז הכל נופל עליי</p> <p>הקניות של הבית אני עושה, אני מוציאה מכספי האישי המון על הבית, לדאוג לה למקלחת ותרופות ולאוכל זה אני, היא מעירה אותי ב5 בבוקר כשהיא מרגישה לבד ואני נשארת על בקושי שעות שינה, אנשים מתקשרים אליי כי היא לא רוצה לדבר איתם והז כבר מעיק עליי.</p> <p>אני מבינה את הקושי שלה, ואני מבינה שאני הב שלה</p> <p>אבל די.</p> <p>די, כואב לי, קשה לי, נמאס לי, בא לי להיות לבד וזהו.</p> <p>אני סוחבת על עצמי מטען כל כך כבד שאף אחד לא יודע ואני מרגישה חנוקה שבא לי פשוט לעלות לגג ולקפוץ ממנו.</p> <p>קשה לי.</p> <p></p> <p></p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה