ביום שישי רציתי למות, הרגשתי שזה אכן עומד לקרות, זה היה מרגש
הגעתי למקום הכי נמוך מבחינה נפשית עד כה, זה מפחיד,
כמה נמוך אפשר להגיע?

בסוף לא מתתי, עובדה אני כותבת כאן
אבל מתתי בפנים, כשצרחתי ממעמקי ליבי לאבא שלי
אחרי שאמר שהוא לא סולח לי כי אני מזלזלת בו ובדעותיו
"למה? תגיד לי, למה ילדת אותי אם אתה לא סולח לי וגורם לי כזה מלא בכי, למה, למה———"

והוא רק מלמל בקרירות פעם אחר פעם
"כל המלבין פני חברו ברבים, אין לו חלק לעולם הבא"
אני דתיה המשפט הזה אומר המון בשבילי.

שם הרגשתי את הצורך להתאבד.
 אחותי הייתה באמצע לשטוף את הרצפה, אבל רצתי במהירות לעבר