נמאס לי כבר להיות פה. אני עברתי לשדרות רק כדי להיות רחוקה מהמשפחה שאבא שלי מתעלל בי נפשית וכל היום רק צועק עלי ומטיף לי. עכשיו אני נודדת, תמיד אני הייתי נודדת, אין לי מקום שבו אוכל לקרוא לו בית. בית זה מקום שאתה מרגיש בו בנוח נכון? אז אין לי כזה. העיר שלי נרחבה. אני לא יודעת כמה זמן זה יקח אני מתפוצצת בחרדה ופחדים. האזעקות האלה כל כך מפחידות אותי. אין לי ממד מחורבן, אני עייפה נפשית. הבן זוג שלי בצבא ואני מתפוצצת מדאגה. חשבתי שברגע שאגיע לגיל 18 אעזוב את הבית ועזבתי אבל עכשיו המלחמה הזאת הכריחה אותי להישאר פה. לילה טוב ושקט