אתמול בלילה הייתי פתאום מוצפת. החלטתי לפרוק את זה בכתיבה, סוג של מכתב ליום הולדת שלי מחר. בוחרת לשתף אתכם במה שכתבתי

שקט. חכי רגע. תעצמי עיניים. תנשמי עמוק… תנשפי.
אני כאן.
אני יודעת שאת מרגישה עכשיו בסערת רגשות. את כועסת, מבולבלת, חרדה, עצובה, שונאת את עצמך, אני רואה הכל. 
את מסתכלת במראה הפנימית שלך ורואה מפלצת. מפלצת אימתנית של חושך ותהום שרק מלאה ברע.
נגבי את הדמעות שלך. למה את בוכה? הרי מפלצות לא בוכות.
ואולי… אולי זה מראה שאת לא מפלצת? העיניים שלך נוצצות וכאובות, אני רואה את כל מסע חייך משתקף מבעד הדמעות האלה. הפקירו אותך, נטשו אותך,